הלכות מלווה ולווה

הלכה ז מסדרין לבעל חוב כדרך שמסדרין בערכין, כיצד אומר ללוה הבא כל המטלטין שיש לך …

• שבת קכח ע"א · י רבי ישמעאל ורבי עקיבא — דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף מנה …
• בבא מציעא קיג ע"ב · ה ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש. ונותן מטה ומטה ומצע – …
• בבא מציעא קיג ע"ב · ו כדרך שמסדרין לבעל חוב – כך מסדרין בערכין. כלפי לייא?! עיקר סידור …
• בבא מציעא קיג ע"ב · טו רבי ישמעאל ורבי עקיבא, דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז ולבוש …

הלכה ב טען שיש לו והחביא אותן והרי הן בתוך ביתו אין מן הדין שיכנס לביתו …

• גיטין יא ע"ב · י גמ׳ יתיב רב הונא ורב יצחק בר יוסף קמיה דרבי ירמיה, ויתיב …
• גיטין יא ע"ב · יב אדהכי איתער בהו רבי ירמיה. אמר להו: דרדקי! הכי אמר רבי יוחנן: …

הלכה ה מי שנתחייב בשבועה זו מפני שטר חוב שעליו והודה לאחרים בחובות אחרים והשיגה ידו …

• כתובות יט ע"א · י אביי אמר: לעולם דאמר מלוה, וכגון שחב לאחרים, וכדרבי נתן.

הלכה ו ראובן שהיה חייב לשמעון מאה ולוי חייב לראובן מאה מוציאין מלוי ונותנין לשמעון, לפיכך …

• פסחים לא ע"א · ז שאני התם, דאמר להו: כי היכי דמשתעבדנא ליה לאבוכון, משתעבדנא נמי לבעל …
• כתובות יט ע"א · יא דתניא, רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, וחבירו בחבירו — מנין …
• גיטין לז ע"א · ח דתניא, רבי נתן אומר: מנין לנושה בחברו מנה, וחברו בחברו, מנין שמוציאין …
• קידושין טו ע"א · ח מדסבירא לן בעלמא כרבי נתן, דתניא, אמר רבי נתן: מנין לנושה בחברו …
• בבא קמא מ ע"ב · ח דתניא, רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, וחבירו בחבירו – מנין …

הלכה ז אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים ואפילו לתלמיד חכם אלא אם כן הלוהו על …

• בבא מציעא עה ע"ב · י אמר רב יהודה אמר רב: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן …
• בבא מציעא עה ע"ב · יא אמרו ליה רבנן לרב אשי: קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן. …

הלכה ח הרב שלוה מעבדו ואח"כ שחררו או לוה מאשתו ואחר כך גירשה אין להן עליו …

• בבא בתרא נא ע"א · י מיתיבי: לוה מן העבד, ושחררו; מן האשה, וגרשה – אין להן עליו …

הלכה א אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה לא בשעת הלואה ולא …

• בבא מציעא קטו ע"א · ח מתני׳ אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה – אין ממשכנין אותה, …
• בבא מציעא קטו ע"א · טו מתני׳ החובל את הריחים – עובר משום לא תעשה, וחייב משום שני …
• סנהדרין כא ע"א · ה דתניא: אלמנה, בין שהיא עניה בין שהיא עשירה, אין ממשכנין אותה, שנאמר: …

הלכה ב וכן המלוה את חבירו בין שהלוהו על המשכון בין שמשכנו אחר הלואה בידו או …

• בבא מציעא קיג ע"ב · ה ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש. ונותן מטה ומטה ומצע – …
• בבא מציעא קטו ע"א · ח מתני׳ אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה – אין ממשכנין אותה, …
• בבא מציעא קטו ע"א · טו מתני׳ החובל את הריחים – עובר משום לא תעשה, וחייב משום שני …

הלכה ג חבל כלים הרבה של אוכל נפש כגון שחבל עריבה ויורה וסכין חייב על כל …

• בבא מציעא קטו ע"א · יז ורב יהודה אמר: חבל ריחים – לוקה אחת, ורכב – לוקה אחת, …
• בבא מציעא קטז ע"א · ג תניא כוותיה דרב יהודה: חבל זוג של ספרים וצמד של פרות – …
• בבא מציעא קטז ע"א · ה ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה. אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: זיל …

הלכה ד המלוה את חבירו [אחד] עני ואחד עשיר לא ימשכננו אלא בב"ד ואפילו שליח ב"ד …

• בבא מציעא קיג ע"א · ה מתני׳ המלוה את חבירו – לא ימשכננו אלא בבית דין. ולא יכנס …
• בבא מציעא קיג ע"א · ז גמ׳ אמר שמואל: שליח בית דין מנתח נתוחי – אין, אבל משכוני …
• בבא מציעא קיג ע"א · י מתיב רב יוסף: ״לא יחבל ריחים ורכב״, הא דברים אחרים – חבל. …
• בבא מציעא קיג ע"ב · ג תנאי היא, דתניא: שליח בית דין שבא למשכנו – לא יכנס לביתו …

הלכה ה אחד הממשכן את חבירו בב"ד או שמשכנו בידו בזרוע או מדעת הלוה אם איש …

• בבא מציעא לא ע"ב · ד ״השב תשיב״, אין לי אלא שמשכנו ברשות בית דין. משכנו שלא ברשות …
• בבא מציעא לא ע"ב · ה ״חבל תחבל״, אין לי אלא שמשכנו ברשות. משכנו שלא ברשות, מנין? תלמוד …
• בבא מציעא קיג ע"א · ו ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום. ואם מת – אינו מחזיר …
• בבא מציעא קיד ע"ב · ה תנו רבנן: ״ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו״, הא עשיר – …
• בבא מציעא קיד ע"ב · ז רבא אמר: הכי קאמר: המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו, ואם משכנו …
• בבא מציעא קטו ע"א · א למה חוזרין וממשכנין? שלא תהא שביעית משמטתו, ולא יעשה מטלטלין אצל בניו.
• בבא מציעא קטו ע"א · ג אמר רב אדא בר מתנא: ולאו תרוצי קא מתרצת לה? תריץ הכי: …
• תמורה ו ע"א · ו והרי משכון, דרחמנא אמר: ״לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו״, ותנן: מחזיר …

הלכה ו שליח ב"ד שבא למשכן לא ימשכן דברים שאי אפשר לאדם ליתן אותם משכון כגון …

• בבא מציעא קד ע"א · יג טעמא דכתב ליה הכי, הא אי לא כתב ליה הכי – לא …
• בבא מציעא קיג ע"א · ה מתני׳ המלוה את חבירו – לא ימשכננו אלא בבית דין. ולא יכנס …
• בבא מציעא קיג ע"א · ו ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום. ואם מת – אינו מחזיר …
• בבא מציעא קיג ע"ב · ה ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש. ונותן מטה ומטה ומצע – …
• בבא מציעא קיד ע"ב · י אמר רבי יוחנן: משכנו ומת, שומטו מעל גבי בניו. מיתיבי, אמר רבי …

הלכה ז הערב מותר למשכן בזרוע ולהכנס לביתו וליטול המשכון שנאמר לקח בגדו כי ערב זר, …

• בבא מציעא קטו ע"א · ד תנו רבנן: ״לא תבא אל ביתו לעבט עבטו״. לביתו אי אתה נכנס, …
• בבא מציעא קטו ע"א · ז לצד שני – לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לשכר כתף, …

הלכה ח מי שהיה בידו משכונו של עני אם היה שכרו יתר על פחתו כגון קרדום …

• בבא מציעא פ ע"ב · ו הלוהו על המשכון – שומר שכר. רבי יהודה אומר: הלוהו מעות – …
• בבא מציעא פב ע"ב · ב אבא שאול אומר: מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך. …

הלכה א 'נשך' ו'מרבית' אחד הוא שנאמר (ויקרא כה, לז): "את כספך לא תתן לו בנשך, …

• בבא מציעא ס ע"ב · יח אלא אמר רבא: אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית, ולא תרבית …
• בבא מציעא סא ע"א · ב אין לי אלא בלוה, במלוה מנין?
• בבא מציעא עה ע"ב · ד ואלו עוברין בלא תעשה: המלוה והלוה והערב והעדים. וחכמים אומרים: אף הסופר. …

הלכה ב כדרך שאסור להלוות כך אסור ללוות ברבית שנאמר לא תשיך לאחיך מפי השמועה למדו …

• בבא מציעא סא ע"א · ב אין לי אלא בלוה, במלוה מנין?
• בבא מציעא סב ע"א · יב הכי נמי מסתברא, דתנן: ואלו עוברים בלא תעשה: המלוה והלווה, הערב והעדים. …
• בבא מציעא עה ע"ב · ד ואלו עוברין בלא תעשה: המלוה והלוה והערב והעדים. וחכמים אומרים: אף הסופר. …
• בבא מציעא עה ע"ב · ו ואלו עוברין, אמר אביי: מלוה עובר בכולן. לוה עובר משום ״לא תשיך …

הלכה ג אע"פ שהמלוה והלוה עוברין על כל אלו הלאוין אין לוקין עליו מפני שניתן להשבון, …

• בבא מציעא סא ע"ב · יד עד כאן – ״יכין רשע וילבש צדיק״. עד כאן, ותו לא? אלא, …
• בבא מציעא סא ע"ב · טז אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין. …
• בבא מציעא סב ע"א · ח תנאי היא, דתניא: רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב פוטרין את המלוה …
• תמורה ו ע"א · טו ברבית קצוצה קמיפלגי, וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין,

הלכה ד הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ שהן יודעין שהן של רבית אינן חייבים …

• בבא קמא קיב ע"א · ב רב אדא בר אהבה מתני להא דרמי בר חמא אהא: הניח להן …
• בבא מציעא סב ע"א · ג מיתיבי: הניח להם אביהם מעות של רבית, אף על פי שיודעים שהן …
• בבא מציעא סב ע"א · ד בדין הוא דאבוהון נמי לא מיחייב להחזיר, ואיידי דקא בעי למתני סיפא: …
• בבא מציעא סב ע"א · ו כדאמר רבי פנחס משמיה דרבא: בשעשה תשובה, הכא נמי בשעשה תשובה. אי …

הלכה ה הגזלנין ומלוה בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן כדי לפתוח להן דרך לתשובה, וכל המקבל …

• בבא קמא צד ע"ב · ה תנו רבנן: הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו – אין מקבלין מהן. והמקבל מהן …

הלכה ו שטר שכתוב בו ריבית בין קצוצה בין של דבריהם גובה את הקרן ואינו גובה …

• בבא קמא ל ע"ב · יג לימא כתנאי: שטר שכתוב בו רבית – קונסין אותו, ואינו גובה לא …
• בבא מציעא סא ע"ב · טז אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין. …
• בבא מציעא עב ע"א · ו תנו רבנן: שטר שכתוב בו רבית – קונסין אותו, ואינו גובה לא …
• בבא בתרא צד ע"ב · י תא שמע מסיפא – וחכמים אומרים: גובה את הקרן, ואינו גובה את …
• תמורה ו ע"ב · א אבק רבית אינה יוצאה בדיינין, ורבי יוחנן אמר: אפילו רבית קצוצה אינה …

הלכה ז כל הכותב שטר רבית ה"ז ככותב ומעיד עליו עדים שכפר בה' אלהי ישראל, וכן …

• בבא מציעא עא ע"א · ו תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מי שיש לו מעות ומלוה …
• בבא בתרא קעג ע"א · ה דאיתמר: אותיות נקנות במסירה; אביי אמר: צריך להביא ראיה, ורבא אמר: אינו …

הלכה ח אסור לאדם להלוות בניו ובני ביתו ברבית אע"פ שאינו מקפיד ומתנה הוא שנותן להן …

• בבא מציעא עה ע"א · י אמר רב יהודה אמר רב: מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו …

הלכה ט תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ונתן לו יתר על מה שהלוה ממנו הרי …

• בבא מציעא עה ע"א · ט ואמר רב יהודה אמר שמואל: תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה ברבית. …

הלכה י המלוה את חבירו ומצא הלוה יותר [או שהחזיר לו חובו ומצא המלוה יותר] אם …

• בבא מציעא סג ע"ב · יב ואמר רב נחמן: האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה ואשכח ביה טופיינא, אי …
• בבא מציעא סד ע"א · א בעישורייתא וחומשייתא.

הלכה יא המלוה את חבירו על המטבע וכן הכותב לאשתו בכתובתה מטבע ידוע ופירש משקלו והוסיפו …

• בבא קמא צז ע"ב · ט בעא מיניה רבא מרב חסדא: המלוה את חבירו על המטבע, והוסיפו עליו, …
• בבא קמא צז ע"ב · י והא קא זיילין פירי! אמר רב אשי: חזינן; אי מחמת טיבעא זיל …
• בבא קמא צח ע"א · ב והא קא שבח לענין נסכא! אלא כי הא דרב פפא ורב הונא …

הלכה יב המלוה את חבירו על המטבע ונפסל אם יכול להוציאו במדינה אחרת ויש לו דרך …

• בבא קמא צז ע"ב · א נותן לו מטבע היוצא באותה שעה. ושמואל אמר: יכול לומר לו, לך …

הלכה יד נכסי יתומים מותר ליתן אותם לאדם נאמן שיש לו נכסים טובים קרוב לשכר ורחוק …

• בבא מציעא ע ע"א · ה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא, ואמרי לה, אמר רבה בר …
• בבא מציעא ע ע"א · ט אמר רב אשי: תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא, אי …

הלכה א העכו"ם וגר תושב לוין מהן ומלוין אותן ברבית שנאמר לא תשיך לאחיך לאחיך אסור …

• בבא מציעא ע ע"ב · ב ולוין מהן ומלוין אותן ברבית. וכן בגר תושב. מלוה ישראל מעותיו של …

הלכה ב אסרו חכמים שיהיה ישראל מלוה את העכו"ם ברבית קצוצה אלא בכדי חייו גזרו שמא …

• בבא מציעא ע ע"ב · י אמר רב נחמן, אמר לי הונא: לא נצרכה אלא דאפילו רבית דגוי. …
• בבא מציעא ע ע"ב · יג איתיביה: לוין מהן ומלוין אותם ברבית, וכן בגר תושב! אמר רב חייא …
• בבא מציעא עא ע"א · ב רבינא אמר: הכא בתלמידי חכמים עסקינן. טעמא מאי גזור רבנן – שמא …

הלכה ג ישראל שלוה מעות מן העכו"ם ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו …

• בבא מציעא עא ע"ב · ד מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי כו׳. תנו רבנן: מלוה ישראל …
• בבא מציעא עא ע"ב · ז אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: הכא …
• בבא מציעא עא ע"ב · ח אלא אמר רב פפא: כגון שנטל ונתן ביד. ואכתי, מאי למימרא?! מהו …

הלכה ד עכו"ם שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם …

• בבא מציעא עא ע"ב · ה וכן גוי שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו, מצאו ישראל אחר …

הלכה ה אסור לישראל לתלות מעותיו ביד עכו"ם כדי להלוותן ברבית לישראל, ועכו"ם שהלוה את ישראל …

• בבא מציעא סא ע"ב · ז אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור …
• בבא מציעא עא ע"ב · ב אלא לגוי וכיון דדיניה דגוי דאזיל בתר ערבא, איהו ניהו דקא שקיל …
• בבא מציעא עא ע"ב · ג אמר רב ששת: שקיבל עליו לדון בדיני ישראל. אי קיבל עליו לדון …

הלכה ו ישראל שלוה מעות מן העכו"ם ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר …

• בבא מציעא עב ע"א · ג תנו רבנן: ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית, וזקפן עליו במלוה, ונתגייר. …
• בבא מציעא עב ע"א · ה רבי יוסי אומר: נכרי שלוה מעות מישראל ברבית, בין כך ובין כך …

הלכה ז מצוה להקדים הלואת ישראל בחנם להלואת עכו"ם ברבית.

• בבא מציעא עא ע"א · ג איכא דמתני לה להא דרב הונא אהא דתני רב יוסף: ״אם כסף …

הלכה ח אסור לאדם שיתן מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד שזה אבק רבית הוא והעושה כן …

• בבא מציעא ע ע"א · ה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא, ואמרי לה, אמר רבה בר …

הלכה ט אין מושיבין חנוני למחצית שכר ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר ולא …

• בבא מציעא סח ע"א · יא מתני׳ אין מושיבין חנוני למחצית שכר, ולא יתן מעות ליקח בהן פירות …
• בבא מציעא סח ע"א · יב אין מושיבין תרנגולין למחצה, ואין שמין עגלין וסייחין למחצה, אלא אם כן …
• בבא מציעא סח ע"ב · א אמר אביי: כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה.

הלכה י המשתתף עם חבירו במעות או בקרקע או הנותן לו עסק לא יצרף השכר עם …

• בבא מציעא סח ע"א · ז שטרי מחוזנאי – דזקפי ליה לרווחא אקרנא, וכתבי ליה בשטרא. מי יימר …
• בבא מציעא סח ע"א · ח אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא עביד הכי, וכי אתו …

הלכה יא אסור להקדים הרבית או לאחר אותו, כיצד נתן עיניו ללוות ממנו והיה משלח לו …

• בבא מציעא עה ע"ב · ב רבן גמליאל אומר: יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן עיניו …

הלכה יב מי שלוה מחבירו ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום אסור להקדים לו שלום, …

• בבא מציעא עה ע"ב · ב רבן גמליאל אומר: יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן עיניו …
• בבא מציעא עה ע"ב · ה גמ׳ תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, ואינו …

הלכה יג המלוה את חבירו לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני (כלומר) …

• בבא מציעא עה ע"ב · ב רבן גמליאל אומר: יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן עיניו …
• בבא מציעא עה ע"ב · ג רבי שמעון אומר: יש רבית דברים. לא יאמר לו ״דע כי בא …

הלכה טו יש דברים שהן מותרין ואסור לעשותן מפני הערמת רבית, כיצד אמר לו הלוני מנה …

• בבא מציעא סב ע"ב · ט דתני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא: יש דברים שהם מותרין ואסורין …
• בבא מציעא סב ע"ב · י הכא נמי. כגון דאמר: הלויני שלשים דינרים, אמר ליה: שלשים דינרים אין …
• בבא מציעא סח ע"א · ט חכירי נרשאי, דכתבי הכי: משכן ליה פלניא ארעיה לפלניא, והדר חכרה מיניה. …
• בבא מציעא סח ע"א · י והאידנא דקא כתבי הכי: ״קנינא מיניה ושהינא כמה עידני, והדר חכרה״, כדי …

הלכה טז אסור להשכיר הדינרין שאין זה דומה למשכיר את הכלי שהכלי חוזר בעצמו וזה מוציא …

• בבא מציעא סט ע"ב · ד רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ביומא. כלו זוזי דרב חמא. הוא …
• בבא מציעא סט ע"ב · ה אמר רבא: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה: הילך ארבעה זוזי ואוזפיה …
• בבא מציעא סט ע"ב · ו כי הא דאבא מר בריה דרב פפא הוה שקיל אוגנא דקירא מקיראי, …

הלכה יז מלך שהיו דיניו שכל מי שיתן המס הקצוב על כל איש ואיש ע"י זה …

• בבא מציעא עג ע"ב · ז אמר ליה רב פפא לרבא: חזי מר הני רבנן דיהבי זוזי אכרגא …

הלכה א המלוה את חבירו סלע בחמשה דינרים או סאתים חטים בשלש או סלע בסלע וסאה …

• בבא מציעא ס ע"ב · ט איזהו נשך? המלוה סלע בחמשה דינרין, סאתים חטין בשלש – אסור, מפני …
• בבא מציעא סא ע"ב · טו עד כאן – רבית קצוצה. מכאן ואילך – אבק רבית.
• בבא מציעא סא ע"ב · טז אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין. …
• בבא מציעא סז ע"א · ז ארעא הדרה, פירי מאי? רבית קצוצה הוו ויוצאין בדיינין, או דילמא כי …
• בבא מציעא סז ע"א · יא אמר רב פפי: עבד רבינא עובדא, וחשיב ואפיק פירי, דלא כרבה בר …

הלכה ב המלוה את חבירו לא ימשוך את עבדו כדי שיעשה בו מלאכה אע"פ שהעבד יושב …

• בבא קמא צז ע"א · ז אמר ליה: הני מילי היכא דלא מסיק בהו זוזי; מר, כיון דמסיק …
• בבא מציעא סד ע"ב · ב מתני׳ : המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו …
• בבא מציעא סד ע"ב · ד אי ממתניתין, הוה אמינא: הני מילי בחצר דקיימא לאגרא, וגברא דעביד למיגר. …
• בבא מציעא סה ע"א · ב אמר ליה: הני מילי היכא דלא מסיק ביה זוזי. מר כיון דמסיק …

הלכה ד המלוה את חבירו על השדה ואמר לו אם לא תחזיר לי מכאן עד שלש …

• בבא מציעא סג ע"א · ט דתניא: הרי שהיה נושה בחבירו מנה, ועשה לו שדהו מכר. בזמן שהמוכר …
• בבא מציעא סה ע"ב · ב מתני׳ מכר לו את השדה, ונתן לו מקצת דמים, ואמר לו: אימתי …
• בבא מציעא סו ע"א · י הדר אמר רב נחמן: אפילו בשעת מתן מעות – לא קנה ולא …
• בבא מציעא סו ע"א · יא אמר ליה: אני אומר אסמכתא קניא. ומניומי אמר: אסמכתא לא קניא.
• בבא מציעא סו ע"ב · א איבעית אימא: דאמר ליה קני מעכשיו.
• בבא מציעא סו ע"ב · יז אמר רב נחמן: השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא, הדרא ארעא והדרי …
• בבא מציעא סז ע"א · ה ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא: זיל זבין לי ארעא מקריביי. אזל …
• בבא מציעא סז ע"א · ו אמר רבה בר רב הונא: כל ״את ונוולא אחי״ (אמר) סמכא דעתיה, …
• ערכין לא ע"א · יא אמר רבי יוחנן: לא קשיא, הא רבי יהודה והא רבנן. דתניא: הרי …

הלכה ה המוכר בית או שדה ואמר המוכר ללוקח לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקעי לא …

• בבא מציעא סא ע"ב · טז אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין. …
• בבא מציעא סה ע"ב · י מכר לו בית, מכר לו שדה, ואמר לו: ״לכשיהיו לי מעות החזירם …
• בבא מציעא סה ע"ב · יא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר רבא: רישא – דלא אמר …
• ערכין לא ע"ב · א רבא אמר: דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור, והכא ברבית על מנת …

הלכה ו מכר לו את השדה ונתן לו מקצת הדמים אם אמר לו המוכר ללוקח קנה …

• בבא מציעא סה ע"ב · ב מתני׳ מכר לו את השדה, ונתן לו מקצת דמים, ואמר לו: אימתי …
• בבא מציעא סה ע"ב · ה עני רבא בתריה: פעמים ששניהם מותרין, דאמר ליה: קני כשיעור זוזך. פעמים …
• בבא מציעא סה ע"ב · ו פעמים מוכר מותר ולוקח אסור, דאמר ליה: לכי מייתית קני. פעמים שהלוקח …
• שבועות לח ע"ב · יב ״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״; למחר אמר לו: ״תנהו לי״, ״נתתיו …

הלכה ז הורו רבותי שהמלוה את חבירו ומשכן לו שדהו על מנת שיאכל פירותיה כל ימי …

• בבא מציעא סז ע"ב · ב אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא: האי משכנתא, באתרא דמסלקי – …

הלכה ח הורו מקצת גאונים שכל משכונא שאין בה נכוי כלל הרי היא רבית קצוצה ולא …

• בבא מציעא סז ע"ב · ה מאן דאסר בקמייתא שרי בבתרייתא, מאן דאסר בבתרייתא, היכי שרי למיכל? שרי …

הלכה א המלוה את חבירו ומשכן לו את השדה עד זמן קצוב או עד שיביא לו …

• בבא מציעא סז ע"א · יג אכל טפי – לא מפקינן מיניה, ולא מחשבינן משטרא לשטרא.
• בבא מציעא סז ע"א · טו אמר רב אשי: השתא דאמרת אכל טפי – לא מפקינן מיניה. אכל …
• בבא מציעא סז ע"ב · ב אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא: האי משכנתא, באתרא דמסלקי – …
• בבא מציעא עה ע"א · יא מתני׳ אומר אדם לחבירו: נכש עמי ואנכש עמך, עדור עמי ואעדור עמך. …

הלכה ב מקום שנהגו לסלק המלוה כל זמן שיביא לו מעות ה"ז כמו שפירש ואין צריך …

• בבא מציעא סח ע"א · ג אמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: סתם משכנתא – שתא. …

הלכה ג מקום שדרכן לסלק המלוה כל זמן שירצה הלוה והתנה עמו המלוה שלא יסתלק עד …

• בבא מציעא סז ע"ב · ט פשיטא: באתרא דמסלקי ואמר ״לא מסתלקנא״ – הא קאמר דלא מסתלקנא. אלא …
• בבא מציעא סז ע"ב · י רב פפא אמר: לא צריך למקנא מיניה. רב ששת בריה דרב אידי …

הלכה ד המשכונה במקום שמנהגם לסלק המלוה בכל עת שיביא מעותיו אין בעל חוב של מלוה …

• בבא מציעא סז ע"ב · ו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרי תרוייהו: האי משכנתא, באתרא …
• בבא מציעא סז ע"ב · ז ובאתרא דלא מסלקי – בעל חוב גובה הימנה ובכור נוטל בה פי …
• בבא מציעא סז ע"ב · ח ואמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: האי משכנתא, באתרא דמסלקי – מסלקי …

הלכה ו עכו"ם שמשכן חצרו לישראל וחזר העכו"ם ומכרה לישראל אחר אין הממשכן חייב להעלות שכר …

• בבא מציעא עג ע"ב · ב אמר ליה: אי הוה ידענא דהוה ממושכן ליה למר, לא הוה זביננא …

הלכה ז הממשכן בית או שדה ביד חבירו והיה בעל הקרקע אוכל פירותיה ואמר לו המלוה …

• בבא מציעא סה ע"ב · ח משכן לו בית, משכן לו שדה, ואמר לו: ״לכשתרצה למוכרם – לא …

הלכה ח מותר להרבות בשכר הקרקע, כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה …

• בבא מציעא סה ע"א · ז מתני׳ מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד? השכיר לו את …

הלכה ט המשכיר שדה לחבירו בעשרה כורים לשנה, ואמר לו תן לי מאתים זוז שאפרנס בהן …

• בבא מציעא סט ע"ב · ט גמ׳ תנו רבנן: מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית, כיצד? השוכר …
• בבא מציעא סט ע"ב · י אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה.
• בבא מציעא סט ע"ב · יא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פעמים שמפריז על חנות לצור …

הלכה יב השוכר את הפועל בימי החורף לעשות עמו בימי הקור בדינר בכל יום ונתן לו …

• בבא בתרא פו ע"ב · ז תא שמע: השוכר את הפועל לעשות עמו לגורן היום בדינר,
• בבא בתרא פז ע"א · א ולגורן יפה סלע – אסור להנות הימנו. אבל אם שכרו מהיום בדינר …

הלכה א אסור להרבות על המכר, כיצד המוכר לחבירו קרקע או מטלטלין ואמר לו אם מעכשיו …

• בבא מציעא סג ע"ב · י אמר רב נחמן: כללא דריביתא, כל אגר נטר ליה – אסור. ואמר …
• בבא מציעא סה ע"א · ז מתני׳ מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד? השכיר לו את …

הלכה ג חבית של יין שהיא שוה עתה דינר ומכרה לו בשנים עד הקיץ על מנת …

• בבא מציעא עה ע"ב · ח כי אתא רב דימי אמר: מנין לנושה בחבירו מנה, ויודע שאין לו, …

הלכה ה אסור לקנות פרי הפרדס קודם שיגמר ויתבשל, מפני שזה שמוכר בזול עתה בעשר הוא …

• בבא מציעא עג ע"א · ז פרדיסא, רב אסר ושמואל שרי. רב אסר, כיון דלקמיה שויא טפי – …
• בבא מציעא עג ע"א · ח אמר רב שימי בר חייא: ומודי רב בתורי דנפיש פסידייהו.

הלכה ו הנותן מעות לבעל הכרם על השריגים ועל הזמורות לכשיכרתו שהם ביוקר והוא קונה אותן …

• בבא מציעא עג ע"א · ט אמר להו שמואל להנהו דשבשי שבשא, הפוכו בארעא, כי היכי דקני לכו …

הלכה ז שומרי השדות שנותנין להם חטים בשכרן בזול מן הגורן, כשיבאו לגורן צריכין להתעסק עמהן …

• בבא מציעא עג ע"א · י אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי: פוקו הפוכו בבי דרי, כי היכי …

הלכה ח אריסין שהיו בעלי השדות מסלקין אותן מן השדה בניסן ונותנין להם האריסין בכל זרע …

• בבא מציעא עג ע"א · יב אמר להו: אתון קא עבדיתון שלא כדין, ארעא לאריס משתעבד – אי …

הלכה ט הלוקח חטים ארבע סאין בסלע וכן השער ונתן לו את המעות וכשבא לגבות את …

• בבא מציעא עג ע"ב · ה רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכי ליה טפי כופיתא. אתא …

הלכה י מותר לאדם ליתן דמי חבית של יין לחבירו ולומר לו אם החמיצה מכאן עד …

• בבא מציעא סד ע"א · יא אמר אביי: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה, הילך ארבעה זוזי אחביתא …
• בבא מציעא עג ע"ב · ד אמר ליה: אינהו נמי אחמרא קא יהבי, אחלא לא קא יהבי – …

הלכה יא מקום שנהגו לשכור הספינה וליטול שכרה ואם נשברה שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר …

• בבא מציעא סט ע"ב · טו אמר רב פפא, הלכתא: ספינה אגרא ופגרא.
• בבא מציעא ע ע"א · א ונהגו בני כופרא אגרא בשעת משיכה, פגרא בשעת שבירה. אטו במנהגא תליא …
• בבא מציעא ע ע"א · ד אמר ליה: כי הא – אפילו בדקנני נמי שרי למיעבד, דהא מקבלי …

הלכה יב אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא אבק רבית, וכיצד הן צאן ברזל הרי …

• בבא מציעא ע ע"ב · א מתני׳ אין מקבלין צאן ברזל מישראל – מפני שהוא רבית. אבל מקבלין …

הלכה יג השם פרה מחבירו ואמר לו אם מתה הרי היא עתה עלי בשלשים דינרים ואני …

• בבא מציעא סט ע"ב · יג אמר רב ששת: מאי טעמא שתיק רב? לא שמיעא ליה הא דתניא: …
• בכורות טז ע"ב · ד ורמינהו: אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית, אלמא ברשותא דמקבל …

הלכה יד משכרת אשה לחברתה תרנגולת לישב על הביצים בשני אפרוחים ואין חוששין משום רבית.

• בבא מציעא סח ע"ב · י תנו רבנן: משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחין. אשה שאמרה לחברתה: ״תרנגולת …

הלכה טו מי שהיה נושה בחבירו ד' דינרים של רבית ונתן לו בהן חפץ ששוה חמשה …

• בבא מציעא סה ע"א · ג אמר אביי: האי מאן דמסיק זוזי דריביתא בחבריה וקא אזלי חטי ארבעה …
• בבא מציעא סה ע"א · ד ואמר אביי: האי מאן דמסיק ארבעה זוזי דריביתא בחבריה ויהיב ליה גלימא …
• בבא מציעא סה ע"א · ה אמר רבא: האי מאן דמסיק תריסר זוזי דריביתא בחבריה ואגר ליה חצר …
• תמורה ו ע"ב · ח והא אביי נמי סבר מפקינן ריבית קצוצה בדיינין! דאמר אביי: הדין דמסיק …

הלכה א אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש …

• בבא מציעא סג ע"ב · א מה לי הן ומה לי דמיהן – אמרינן, מה לי דמיהן ומה …
• בבא מציעא סג ע"ב · ה אמר ליה אדא בר אבא לרבא: והא בעי למיתב זוזי לספסירא! אמר …
• בבא מציעא עב ע"ב · ו מתני׳ אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. יצא השער – פוסקין, …
• בבא מציעא עב ע"ב · ז היה הוא תחילה לקוצרים, פוסק עמו על הגדיש, ועל העביט של ענבים, …
• בבא מציעא עב ע"ב · ח ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. רבי יוסי אומר: אין פוסקין …
• בבא מציעא עד ע"א · יד ועל הביצים של יוצר. תנו רבנן: אין פוסקים על הביצים של יוצר …

הלכה ב כל דבר שהוא מחוסר מלאכה אחת או שתים פוסק עמו עליו, היה מחוסר שלש …

• בבא מציעא עד ע"א · ו היה הוא תחלה לקוצרים. אמר רב: מחוסר שתים – פוסק. שלש – …
• בבא מציעא עד ע"א · ז תנן: פוסק עמו על הגדיש, והא מחוסר משדא בחמה למיבש ולמידש ומידרא! …
• בבא מציעא עד ע"א · יב ועל הביצים של יוצר. אמאי? והא מחוסר לפופי ויבושי, עיולי לאתונא למשרף …

הלכה ג ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו ומצאו חבירו ואמר לו …

• בבא מציעא סד ע"א · ז כמאן – כי האי תנא. דתניא: ההולך לחלוב את עזיו, ולגזוז את …

הלכה ד אין פוסקין על שער של עיירות מפני שאין השער קבוע אלא על שער שבמדינה, …

• בבא מציעא עב ע"ב · י גמ׳ אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אין פוסקין על השער שבשוק. …
• בבא מציעא עב ע"ב · יב תנו רבנן: אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער, יצא השער פוסקין, …
• בבא מציעא עב ע"ב · יג היו לקוטות מארבע, ולכל אדם משלש – אין פוסקין עד שיצא השער …
• בבא מציעא עב ע"ב · יד אמר רב נחמן: פוסקין ללקוטות כשער הלקוטות. אמר ליה רבא לרב נחמן: …

הלכה ה כיון שנקבע השער מותר לפסוק על השער הגבוה, כיצד היו החטים נמכרות ד' סאין …

• בבא מציעא עב ע"ב · ט ופוסק עמו בשער הגבוה. רבי יהודה אומר: אף על פי שלא פסק …
• בבא מציעא עד ע"ב · ג ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה, לסוף זל נדוניא. אתו לקמיה …
• בבא מציעא עד ע"ב · ד אמרו ליה רבנן לרב פפא: ואי לא פסק – שקיל כמעיקרא? מעות …
• בבא מציעא עד ע"ב · י אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ותיפוק ליה דשליח שוייה …

הלכה ו היו החטים נמכרות ד' סאין בסלע ונטל את הדמים ונתן לו ה' בסלע אם …

• בבא מציעא סג ע"ב · י אמר רב נחמן: כללא דריביתא, כל אגר נטר ליה – אסור. ואמר …
• בבא מציעא סג ע"ב · יא פשיטא! לא צריכא דאית ליה אשראי במתא. מהו דתימא: כיון דאית ליה …

הלכה ז היו החטים במדינה ארבע סאין בסלע ובכפרים שש בסלע ה"ז מותר ליתן סלע לתגר …

• בבא מציעא עג ע"א · ב המוליך פירות ממקום למקום, מצאו חבירו ואמר לו: תנם לי ואני אעלה …
• בבא מציעא עג ע"א · ה בסורא אזלי ארבעה ארבעה, בכפרי אזלן שיתא שיתא. יהיב רב זוזי לחמרי …
• בבא מציעא עג ע"א · ו בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: מהו לעשות בגרוטאות כן? אמר ליה: …

הלכה ח החמרין שנכנסו לעיר והרי החטים ד' סאין בסלע הוזילו ומכרו למכיריהן או לספסריהן חמש …

• בבא מציעא עג ע"א · ב המוליך פירות ממקום למקום, מצאו חבירו ואמר לו: תנם לי ואני אעלה …
• בבא מציעא עג ע"א · ה בסורא אזלי ארבעה ארבעה, בכפרי אזלן שיתא שיתא. יהיב רב זוזי לחמרי …
• בבא מציעא עג ע"א · ו בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: מהו לעשות בגרוטאות כן? אמר ליה: …

הלכה ט המוליך פירותיו ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך פירות …

• בבא מציעא עג ע"א · א ברשות מוכר – מותר, ברשות לוקח – אסור.
• בבא מציעא עג ע"א · ב המוליך פירות ממקום למקום, מצאו חבירו ואמר לו: תנם לי ואני אעלה …

הלכה י הנותן לבעל הגנה דמי עשרה קשואין אלו דמי עשרה אבטיחים אלו והרי הן קטנים …

• בבא מציעא סד ע"א · ט איכא דאמרי, אמר רבא: כיון דממילא קא רבו – שפיר דמי. והתניא: …

הלכה א כשם שמותר למוכר לפסוק על שער שבשוק כך מותר ללוות הפירות סתם ופורעין סתם …

• בבא מציעא סג ע"ב · א מה לי הן ומה לי דמיהן – אמרינן, מה לי דמיהן ומה …
• בבא מציעא עב ע"ב · טז מעיקרא סבר רב הונא אין לוין, כיון דשמעה להא דאמר רבי שמואל …

הלכה ב היה לו מאותו המין שלוה ה"ז מותר ללוות סתם בלא קביעת זמן ופורע סתם …

• שבת קמח ע"ב · ד וכן אשה מחבירתה ככרות. בשבת הוא דאסיר, אבל בחול — שפיר דמי? …
• בבא מציעא עה ע"א · ג מתני׳ לא יאמר אדם לחבירו: הלויני כור חטין ואני אתן לך לגורן. …
• בבא מציעא עה ע"א · ד גמ׳ אמר רב הונא: יש לו סאה – לוה סאה. סאתים – …
• בבא מציעא עה ע"א · ז וכן היה הלל אומר: לא תלוה אשה [וכו׳]. אמר רב יהודה אמר …

הלכה ג לא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חטים ואני אחזיר לך כור לגורן אלא אומר …

• בבא מציעא עה ע"א · א הלויני כור חטין וקוצץ לו דמים, הוזלו – נותן לו חטים, הוקרו …
• בבא מציעא עה ע"א · ב והלא קצץ! אמר רב ששת: הכי קאמר. אם לא קצץ – הוזלו …
• בבא מציעא עה ע"א · ג מתני׳ לא יאמר אדם לחבירו: הלויני כור חטין ואני אתן לך לגורן. …

הלכה ד לוה פירות עד זמן קבוע אם הוזלו מחזיר לו פירות בזמן שקבע ואם הוקרו …

• בבא מציעא עה ע"א · א הלויני כור חטין וקוצץ לו דמים, הוזלו – נותן לו חטים, הוקרו …
• בבא מציעא עה ע"א · ב והלא קצץ! אמר רב ששת: הכי קאמר. אם לא קצץ – הוזלו …
• בבא מציעא עה ע"א · ג מתני׳ לא יאמר אדם לחבירו: הלויני כור חטין ואני אתן לך לגורן. …

הלכה ה מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים לזרע בין קודם שירד האריס לשדה בין אחר …

• בבא מציעא עד ע"ב · יא מתני׳ מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע, אבל לא לאכול. שהיה …
• בבא מציעא עד ע"ב · יג אמר רבא, רבי אידי אסברה ניהלי: באתרא דתנא דידן, אריסא יהיב ביזרא, …

הלכה ו מי שהיה נושה בחבירו מעות ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן …

• בבא מציעא ס ע"ב · י ואיזהו תרבית? המרבה בפירות. כיצד? לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור, וכן …
• בבא מציעא סג ע"א · ב דתני רבי אושעיא: הרי שהיה נושה בחבירו מנה, והלך ועמד על גורנו …
• בבא מציעא סג ע"ב · ב איתיביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא: כולם, אם יש …

הלכה א המלוה את חבירו בפני עדים או שאמר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה …

• כתובות יח ע"א · ב וליתני: מודה רבי יהושע באומר לחבירו ״מנה לויתי ממך ופרעתיו לך״, שהוא …
• כתובות נה ע"א · ח אמר לעדים ״כתבו וחתמו והבו ליה״, קנו מיניה — לא צריך אימלוכי …
• קידושין מג ע"ב · ה אלא לעולם קסבר: המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, ומגו …
• בבא בתרא מ ע"א · ב הודאה – בפני שנים, וצריך לומר ״כתובו״; קנין – בפני שנים, ואינו …
• בבא בתרא מ ע"א · ה בתר דבעי, הדר פשטא: לעולם לאו כמעשה בית דין דמי; והכא, טעמא …
• בבא בתרא קע ע"א · יז כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא. …
• שבועות לח ע"ב · יב ״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״; למחר אמר לו: ״תנהו לי״, ״נתתיו …
• שבועות מ ע"ב · כא רב חביבא מתני אסיפא – ״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״; למחר …
• שבועות מא ע"ב · ג רב יוסף מתני הכי – אמר רב יהודה, אמר רב אסי: המלוה …

הלכה ב לוה שכתב שטר בכתב ידו והעיד בו עדים ונתנו למלוה הרי זה שטר כשר, …

• גיטין פו ע"ב · יח רבי אלעזר אומר: אף על פי וכו׳. אמר רב יהודה אמר רב: …

הלכה ג הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואין שם עדים אע"פ שהוחזק כתב ידו …

• כתובות כא ע"א · ח ודוקא אחספא, אבל אמגלתא לא, דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב …
• בבא בתרא קסז ע"א · ב אמר אביי: האי מאן דבעי למחוי חתימות ידיה בבי דינא, לא לחוי …
• בבא בתרא קעה ע"ב · א הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו – גובה מנכסים בני חורין.
• בבא בתרא קעו ע"א · ב הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו – גובה מנכסים בני חורין …

הלכה ד כל מלוה בשטר גובה אותה מן היורשין ומן הלקוחות כמו שיתבאר, ומלוה על פה …

• קידושין יג ע"ב · ז אמר רב פפא: הילכתא, מלוה על פה – גובה מן היורשין, ואינו …
• בבא קמא קד ע"ב · טז וכי איכא אחריות נכסים מאי הוי? מלוה על פה היא, ומלוה על …
• בבא מציעא טו ע"א · ד בין לרבא בין לרבה בר רב הונא, מלוה על פה הוא, ומלוה …
• בבא בתרא קעה ע"א · י מתני׳ המלוה את חבירו בשטר – גובה מנכסים משועבדים. על ידי עדים …
• בבא בתרא קעה ע"ב · ו גמ׳ אמר עולא: דבר תורה – אחד מלוה בשטר, ואחד מלוה על …
• בבא בתרא קעו ע"א · א אמר רב פפא, הלכתא: מלוה על פה – גובה מן היורשין, ואינו …
• ערכין ו ע"ב · טז במאי קמיפלגי? אמר רב יוסף: במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי, …

הלכה ה המוכר שדהו בעדים ויצאת מתחת ידי הלוקח אע"פ שאין שם שטר ביד הלוקח הרי …

• בבא בתרא מא ע"ב · יא למימרא דסבר רב: שטר אית ליה קלא, ועדים לית להו קלא? והאמר …
• בבא בתרא מב ע"א · ד מלוה אזביני קא רמית?! מלוה, כי קא יזיף – בצנעא קא יזיף, …

הלכה ו אין ההלואה שעל פה נגבית מן היורשין אלא באחד מג' דברים אלו כשחייב מודה …

• ערכין כב ע"א · כו מאי בינייהו? איכא בינייהו בשחייב מודה, אי נמי שמתוה ומית בשמתיה.

הלכה ז לוה שאין לו מטלטלין ויש לו קרקע אם נודע לבית דין שתולה מעותיו ביד …

• כתובות פו ע"א · ח אמר ליה רב פפא לרב חמא: ודאי דאמריתו משמיה דרבא, האי מאן …
• כתובות פו ע"א · ט אימא לי גופא דעובדא היכי הוה. אמר ליה: תולה מעותיו בגוי הוה, …
• בכורות מח ע"ב · א לאו ככתובה בשטר דמיא, ודכולי עלמא אית להו דרב פפא, דאמר רב …

הלכה ח מצוה על היתומין לפרוע חוב אביהן מן המטלטלין שהניח ואם לא רצה היורש ליתן …

• כתובות פד ע"ב · א ורבי עקיבא, תפיסה לא מהניא כלל? אמר רבא אמר רב נחמן: והוא …
• כתובות פד ע"ב · ט ההוא בקרא דיתמי דתפסי תורא מיניה. בעל חוב אמר: מחיים תפיסנא ליה. …
• כתובות פה ע"א · ח ההיא איתתא דהוו מיפקדי גבה מלוגא דשטרי. אתו יורשים קא תבעי ליה …
• כתובות פו ע"א · י אמר ליה רב כהנא לרב פפא: לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה, …
• בבא בתרא קכח ע"א · ד שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא, הלכה: גובין מן העבדים. …
• בבא בתרא קנז ע"א · יא אמר להו רב נחמן, זעירא חברין תרגמה: מצוה על היתומים לפרוע חובת …

הלכה ט יתומים שגבו קרקע בחוב שהיה לאביהן אצל אחרים יש לבעל חוב של אביהם לחזור …

• פסחים לא ע"א · ה ואמר רבא: אי פיקח שמעון — מגבי להו ארעא, והדר גבי לה …
• כתובות צב ע"א · ז אמר רבא: אי פקח אידך, מגבי להו ניהלייהו ארעא והדר גבי לה …
• בבא בתרא קכה ע"א · ד ועוד, הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: יתומים שגבו קרקע …

הלכה י ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקף שמעון דמי השדה עליו מלוה לראובן ומת ראובן …

• פסחים לא ע"א · ג ומי אמר רבא הכי? והאמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון …
• כתובות צב ע"א · ה אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות, וזקף עליו במלוה, …
• כתובות צב ע"א · ז אמר רבא: אי פקח אידך, מגבי להו ניהלייהו ארעא והדר גבי לה …

הלכה ג היתה המלוה רבית של עכו"ם שהרי הרבית אוכלת בנכסיהן מעמידין להם אפוטרופוס ונזקקין לנכסיהן …

• כתובות צז ע"א · ו קמיבעיא להו בדרב יוסף. דאמר רב יוסף: ארמלתא דזבין — אחריות איתמי, …
• בבא קמא לט ע"א · י ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רב יהודה אמר רב אסי: אין …
• בבא קמא לט ע"א · יא ורבי יוחנן אמר: או לשטר שיש בו רבית, או לכתובת אשה משום …
• ערכין כב ע"א · ו אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין נזקקין לנכסי יתומים, אלא אם …

הלכה ה צוה המורישן ואמר תנו מנה לפלוני נזקקין אחר שמעמידין להן אפוטרופוס לטעון טענתם, אמר …

• ערכין כב ע"ב · יב אמרי נהרדעי: בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס, לבד מנמצאת שדה שאינה שלו, דאחזוקי …

הלכה ו נמצאת קרקע שאינה שלהן אלא טען הטוען שהיא גזל ביד מורישיו נזקקין להן ומעמידים …

• בבא קמא קיב ע"ב · ב אדהכי איגלגל מילתא, אתא ומטא לקמיה דרבי אבהו. אמר: לא שמיע לכו …
• ערכין כב ע"ב · יב אמרי נהרדעי: בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס, לבד מנמצאת שדה שאינה שלו, דאחזוקי …

הלכה ז קרקע שהיתה בחזקת קטנים ובא אחר וטען שהיא לקוחה ממורישן ויש לו עדים שהחזיק …

• בבא קמא קיב ע"א · טו אמר: שלו הוא תובע. אמר ליה: והא מייתינא סהדי דאחזקי ביה בחיי …
• בבא קמא קיב ע"ב · ג מי דמי? התם הוא דמפקינן מיניה – דלא קיימא ליה אחזקה דאבוה; …

הלכה ח כשנזקקין ב"ד לנכסי יתומים למכור שמין את הקרקע ואח"כ מכריזין עליה שלשים יום רצופין …

• כתובות ק ע"ב · ה נעשו? ודאי טעו! דתנן: שום היתומין שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, …
• ערכין כא ע"ב · יג מתני׳ שום היתומים — שלשים יום, ושום ההקדש — ששים יום, ומכריזין …
• ערכין כא ע"ב · טו תניא נמי הכי: שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, ומכריזין …
• ערכין כב ע"א · ד אמר ליה: הכי אמר רב חסדא: מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה דהא …

הלכה ט וכשכותבין האדרכתא על נכסי יתומים בין גדולים בין קטנים כותבין בה והכרנו שהנכסים האלו …

• כתובות קד ע"ב · יג אמרה ליה: אי הכי, ליזיל להדר לי פירי דמן ההוא יומא עד …
• כתובות קד ע"ב · יד אמרה ליה: תיזיל אדרכתא, אישקול מיומא דשלימי יומי אכרזתא עד השתא. אמר …

הלכה י בית דין שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרים ומוכרין בהכרזה, וב"ד …

• כתובות ק ע"ב · ד אמר אמימר משמיה דרב יוסף: בית דין שמכרו בלא הכרזה — נעשו …

הלכה יא ובית דין שהכריזו כראוי ובדקו יפה יפה ודקדקו בשומא אע"פ שטעו ומכרו שוה מנה …

• כתובות פז ע"א · ה אבל בין מיתה לקבורה משבעינן לה. ורב מתנא אמר: אפילו בין מיתה …
• כתובות צט ע"ב · טז מתני׳ שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות — מכרן בטל.
• כתובות צט ע"ב · יז רבן שמעון בן גמליאל אומר: מכרן קיים. אם כן — מה כח …
• כתובות ק ע"ב · ט אלא, לעולם בדלא אכרוז, ולא קשיא: כאן בדברים שמכריזין עליהן, כאן בדברים …
• כתובות ק ע"ב · י ואלו הן דברים שאין מכריזין עליהן: העבדים והמטלטלין והשטרות. עבדים טעמא מאי? …
• כתובות ק ע"ב · יא ואיבעית אימא: כאן בשעה שמכריזין, כאן בשעה שאין מכריזין.
• כתובות ק ע"ב · יג ואיבעית אימא: כאן במקום שמכריזין, כאן במקום שאין מכריזין. דאמר רב נחמן: …
• כתובות ק ע"ב · טז ולא פליגי: הא — דמיקרב שוקא, הא — דמרחק שוקא.
• גיטין נב ע"ב · ד אמר רב אשי: אנא ורב כהנא חתמינן אשטרא דאימיה דזעירא יתמא, דמזבנא …
• קידושין מב ע"א · י ומי אית ליה לרב נחמן ״אם כן מה כח בית דין יפה״? …
• בבא מציעא קח ע"ב · ז לכרגא ולמזוני ולקבורה – לית בה משום דינא דבר מצרא. דאמרי נהרדעאי: …

הלכה א מלוה שבא להפרע בשטר שבידו שלא בפני לוה אם יכולין ב"ד לשלוח אליו ולהודיעו …

• כתובות פז ע"א · טז ושלא בפניו כיצד? הלך לו למדינת הים, והיא נפרעת שלא בפניו — …
• כתובות פח ע"א · י ורבא אמר רב נחמן: אפילו בעל חוב, שלא יהא כל אחד ואחד …
• ערכין כב ע"ב · ט ואמר רבי אחא שר הבירה: מעשה בא לפני רבי יצחק נפחא לאנטוכיא, …

הלכה ג מלוה שבא לב"ד והביא משכון בידו ואמר זה משכונו של פלוני הוא ואני רוצה …

• בבא מציעא קטז ע"א · ה ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה. אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: זיל …

הלכה ד המלוה את חבירו על המשכון ואבד או נגנב בלא אונס שהרי המלוה חייב בדמי …

• בבא מציעא לד ע"ב · ז מיתיבי: המלוה את חבירו על המשכון, ואבד המשכון, ואמר לו: סלע הלויתיך …
• בבא מציעא לה ע"א · ד אביי אומר: גזירה שמא יטעון ויאמר לו: אחר שבועה מצאתיה. רב אשי …
• בבא מציעא לה ע"א · ה רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא אמר: רישא דסיפא תיובתא לרב הונא, …
• בבא מציעא לה ע"א · ו אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמר לי: תהא במאמינו. …
• שבועות מג ע"א · יז מתני׳ המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון, אמר לו: ״סלע הלויתיך …
• שבועות מג ע"א · יח ״סלע הלויתיך עליו, ושקל היה שוה״, והלה אומר: ״לא כי, אלא סלע …
• שבועות מג ע"א · יט ״סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה״, והלה אומר: ״לא כי, אלא סלע …
• שבועות מג ע"ב · ד והשתא דאמר רב אשי דקיימא לן זה נשבע שאינה ברשותו וזה נשבע …

הלכה ה המלוה את חבירו וקבע לו זמן לפרעו אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לתבעו …

• מכות ג ע"ב · יא תנא: המלוה את חבירו סתם – אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום. …

הלכה ח המלוה נתנה ליתבע בכל מקום כיצד המלוה את חבירו בישוב ותבעו במדבר אינו יכול …

• קידושין מז ע"ב · ה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מלוה הרי היא כפקדון. …
• בבא קמא קיח ע"א · ב מתני׳ הגוזל את חבירו או שהלוה הימנו או שהפקיד לו, בישוב – …
• בבא קמא קיח ע"א · ג גמ׳ ורמינהו: מלוה משתלמת בכל מקום, אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן! …

הלכה א הפוגם את שטרו, או שעד אחד מעיד על שטרו שהוא פרוע, והבא ליפרע שלא …

• כתובות פז ע"א · יב הפוגמת כתובתה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה: התקבלת כתובתיך, והיא …
• כתובות פז ע"א · יג עד אחד מעידה שהיא פרועה, כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה: …
• כתובות פז ע"א · טו מנכסי יתומים כיצד? מת והניח נכסיו ליתומים, והיא נפרעת מן היתומים — …
• כתובות פז ע"א · טז ושלא בפניו כיצד? הלך לו למדינת הים, והיא נפרעת שלא בפניו — …
• כתובות פז ע"ב · ד אלא אמר רבא: מדרבנן, דפרע — דייק, דמיפרע — לא דייק, ורמו …
• כתובות צד ע"א · ו אביי אמר: דאביי קשישא איכא בינייהו. דתני אביי קשישא: יתומים שאמרו — …
• גיטין לד ע"ב · ט גמ׳ מאי איריא אלמנה, אפילו כולי עלמא נמי; דהא קיימא לן – …
• גיטין נ ע"ב · א יתומין שאמרו – גדולים, ואין צריך לומר קטנים; בין לשבועה בין לזיבורית.
• בבא בתרא ה ע"ב · ו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי כאביי ורבא. מר בר …
• בבא בתרא ה ע"ב · ז איבעיא להו: תבעו לאחר זמן, ואמר לו: ״פרעתיך בתוך זמני״, מהו? מי …
• בבא בתרא לג ע"א · ב אמינא: אי מהדרנא לה ארעא ליתמי, ואמינא דאית לי זוזי אחריני גבי …
• שבועות מא ע"א · יא אמר ליה: התם, אף על גב דלא טעין איהו – טענינן ליה …
• שבועות מב ע"ב · ז לקטן ליפרע מנכסי קטן – תנינא: מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה! …
• שבועות מב ע"ב · ח הא קמשמע לן – כדאביי קשישא; דתני אביי קשישא: יתומין שאמרו – …
• שבועות מה ע"א · ז כשם שאמרו: הפוגמת כתובתה – לא תפרע אלא בשבועה; ועד אחד מעידה …

הלכה ב התובע את חבירו לפרעו וטען הלוה שפרע שטר זה או מקצתו ובעל השטר אומר …

• שבועות מא ע"א · ט אמר רב פפא: האי מאן דאפיק שטרא על חבריה, ואמר ליה: שטרא …
• שבועות מא ע"א · יא אמר ליה: התם, אף על גב דלא טעין איהו – טענינן ליה …
• שבועות מא ע"א · יב אמר ליה רב יימר לרב אשי: צורבא מרבנן משלח גלימא דאינשי?! אלא …

הלכה ד המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה …

• בבא בתרא קכח ע"ב · ז שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא: המוציא שטר חוב על …

הלכה ה הוציא עליו שטר חוב שאינו יכול לקיימו ואמר הלוה אמת שאני כתבתי שטר זה …

• כתובות יט ע"א · ו אמר ליה: ומר היכי סבירא ליה? אמר ליה: כי אתו לקמן לדינא, …
• בבא בתרא קנד ע"א · ד רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ראיה בקיום השטר – קא …

הלכה ו הוציא עליו שטר מקויים ואמר הלוה מזויף הוא ומעולם לא כתבתיו או שטר אמנה …

• בבא בתרא לב ע"ב · ה אמר רב אידי בר אבין: הלכתא כוותיה דרבה בארעא, והלכתא כוותיה דרב …

הלכה ז שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו ונעשה כחרס.

• כתובות פה ע"א · יח דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן: שטר שלוה בו ופרעו — אינו …
• גיטין כו ע"ב · יד דאמר רבי אסי, אמר רבי יוחנן: שטר שלוה בו ופרעו – אינו …
• בבא מציעא יז ע"א · יד אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: מי אמר רבי יוחנן הכי? הא …

הלכה ח המוציא שטר חוב מקויים על חבירו ואמר הלוה הלא פרעתיך ואמר לו המלוה כן …

• בבא בתרא לב ע"ב · ז שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי: כי האי גוונא מאי? שלח …
• בבא בתרא לב ע"ב · ח והני מילי, דאמר ליה: הדרת אוזפתינהו מינאי. אבל אמר ליה: הדרתינהו ניהלך …

הלכה ט הוציא עליו שטר מקויים שיש לו עליו מנה ואמר לו הלוה הלא פרעתיך בפני …

• כתובות פה ע"א · ה אתא לקמיה דרבי אבהו. אמר ליה: אית לך סהדי דפרעתינהו? אמר ליה: …
• שבועות מב ע"א · ב ההוא דאמר ליה לחבריה: ״הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, והא שטרא״. …
• שבועות מב ע"א · ג ולרב פפא – מאי שנא מההוא דאמר ליה לחבריה: ״הב לי מאה …
• שבועות מב ע"א · ו והני מילי, דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא; אבל פרעיה בין …

הלכה יב מי שטען שפרע השטר ואמר ישבע המלוה ויטול אומרים לו הבא מעותיו ואחר כך …

• כתובות פה ע"א · יד ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרב ביבי בר אביי. אמר להו …

הלכה יג מי שהיה לו חוב על חבירו בשטר ואבד השטר והרי העדים קיימין אע"פ שקנו …

• כתובות יט ע"א · ו אמר ליה: ומר היכי סבירא ליה? אמר ליה: כי אתו לקמן לדינא, …

הלכה יד שנים שהן אוחזין בשטר המלוה אומר שלי הוא והוצאתיו להפרע בו ממך והלוה אומר …

• בבא מציעא ז ע"א · יט אמר רבא אמר רב נחמן: במקוים – דברי הכל יחלוקו, כי פליגי …
• בבא מציעא ז ע"א · כ רבי סבר: מודה בשטר שכתבו – צריך לקיימו. ואי מקיים ליה פליג, …
• בבא בתרא קע ע"א · יא והא איפכא שמעינן להו! דתניא: שנים אדוקין בשטר, מלוה אומר ״שלי הוא …
• בבא בתרא קע ע"א · יג ואמר רבא אמר רב נחמן: במקויים – דכולי עלמא לא פליגי דיחלוקו. …

הלכה א המלוה את חבירו בעדים ואמר אל תפרעני אלא בעדים בין שאמר לו בשעת הלואה …

• שבועות לח ע"ב · יג ״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״; ״אל תתנהו לי אלא בעדים״, למחר …
• שבועות מא ע"ב · ג רב יוסף מתני הכי – אמר רב יהודה, אמר רב אסי: המלוה …
• שבועות מא ע"ב · ט ההוא דאמר ליה לחבריה: ״כי (פרעתן) [פרעת לי], פרען (לי) באפי ראובן …

הלכה ג התנה המלוה על הלוה שיהיה נאמן בכל עת שיאמר שלא פרעו ה"ז נוטל בלא …

• שבועות מב ע"א · ז ההוא דאמר ליה לחבריה: ״מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא״. …
• שבועות מב ע"א · ט אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אימור דאמרי רבנן …
• שבועות מב ע"א · יא מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: תרי כמאה, ומאה כתרי! ואי …

הלכה ד התנה עליו שיהיה המלוה נאמן כשני עדים אע"פ שהביא עדים שפרעו ה"ז גובה ממנו …

• שבועות מב ע"א · ז ההוא דאמר ליה לחבריה: ״מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא״. …
• שבועות מב ע"א · ט אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אימור דאמרי רבנן …
• שבועות מב ע"א · יא מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: תרי כמאה, ומאה כתרי! ואי …

הלכה ז התנה המלוה שיהיה גובה בלא שבועה ה"ז גובה ממנו בלא שבועה, אבל אם בא …

• כתובות פו ע"ב · יב מתני׳ כתב לה ״נדר ושבועה אין לי עליך״ — אין יכול להשביעה, …

הלכה א החוב באחריות הלוה עד שיפרענו ליד המלוה או ליד שלוחו, אמר לו המלוה זרוק …

• גיטין עח ע"א · כה וכן לענין החוב, אמר לו בעל חובו: ״זרוק לי חובי״, וזרקו לו; …
• גיטין עח ע"ב · י וכן לענין קדושין. אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לגיטין אמרו, ולא …
• גיטין עח ע"ב · יג הכא במאי עסקינן – דאמר ליה: ״זרוק לי חובי ותיפטר״. אי הכי …
• קידושין מז ע"ב · ז ואמינא להו: לאונסים – כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי, מאי …
• סנהדרין לא ע"א · כו ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה, אמרה (ליה): ידענא בהאי שטרא דפריע …
• סנהדרין לא ע"א · כח אמר ליה: שאני הכא, דאי בעיא – קלתיה.

הלכה ב היה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זה שאני חייב לו …

• גיטין יד ע"א · יב איתמר: ״הולך מנה לפלוני שאני חייב לו״, אמר רב: חייב באחריותו; ואם …
• גיטין יד ע"א · יד לא; דכולי עלמא ״הולך״ כ״זכי״ דמי, והכא בהא קמיפלגי – מר סבר: …

הלכה ה חנוני שהיה נותן לבעל הבית מן החנות כל מה שירצה בתורת הלואה ומקיפו עד …

• כתובות פז ע"ב · ו תא שמע: כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. ואלו נשבעין ונוטלין: השכיר, …
• בבא מציעא ג ע"א · י בין לרבנן ובין לרבי יוסי, התם גבי חנוני על פנקסו דקתני: זה …
• שבועות מה ע"א · ג והחנוני על פנקסו – כיצד? לא שיאמר לו: ״כתוב על פנקסי שאתה …
• שבועות מה ע"א · ז כשם שאמרו: הפוגמת כתובתה – לא תפרע אלא בשבועה; ועד אחד מעידה …
• שבועות מז ע"ב · ז והחנוני על פינקסו כו׳. תניא, אמר רבי: טורח שבועה זו למה? אמר …
• שבועות מז ע"ב · ט אמר רבא: פועלים נשבעין לבעל הבית – במעמד חנוני; כי היכי דליכספו …

הלכה ח שטר שהיה ביד שליש והוציא מתחת ידו בבית דין ואמר פרוע הוא נאמן אע"פ …

• גיטין סד ע"א · ד מתיב רבי אבא: הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ושליש נאמן משניהם. …
• בבא מציעא כ ע"ב · יח אם יש עמהן סמפונות – יעשה מה שבסמפונות. אמר רב ירמיה בר …
• בבא מציעא כ ע"ב · כ תנן: אם יש עמהן סמפונות, יעשה מה שבסמפונות.
• בבא מציעא כ ע"ב · כא כדאמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין, הכא נמי שמצאו בין שטרות …
• בבא מציעא כא ע"א · ד גופא. סמפון שיש עליו עדים – יתקיים בחותמיו. אין עליו עדים ויוצא …
• סנהדרין לא ע"ב · ג איתיביה רבא לרב נחמן: סימפון שיש עליו עדים – יתקיים בחותמיו. אין …

הלכה ט היו עדים על הכתב אם היו מקויימין הרי השטר פרוע, ואם אין עליו קיום …

• בבא מציעא כא ע"א · א דשיילינן להו לסהדי אי פרוע אי לא פרוע.
• בבא מציעא כא ע"א · ב תא שמע: סמפון שיש עליו עדים – כשר. מאי עדים? עדי קיום.
• סנהדרין לא ע"ב · ג איתיביה רבא לרב נחמן: סימפון שיש עליו עדים – יתקיים בחותמיו. אין …

הלכה י נמצא השטר בין שטרות פרועין ה"ז פרוע ואע"פ שאין עדים על הכתב הנמצא, וכן …

• בבא מציעא כ ע"ב · יח אם יש עמהן סמפונות – יעשה מה שבסמפונות. אמר רב ירמיה בר …
• בבא מציעא כ ע"ב · כ תנן: אם יש עמהן סמפונות, יעשה מה שבסמפונות.
• בבא מציעא כ ע"ב · כא כדאמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין, הכא נמי שמצאו בין שטרות …
• בבא מציעא כא ע"א · ד גופא. סמפון שיש עליו עדים – יתקיים בחותמיו. אין עליו עדים ויוצא …
• סנהדרין לא ע"ב · ג איתיביה רבא לרב נחמן: סימפון שיש עליו עדים – יתקיים בחותמיו. אין …

הלכה יא המוצא שטר בין שטרותיו ואין יודע מה טיבו יהיה מונח עד שיבא אליהו.

• בבא מציעא כ ע"א · ו מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו – יהא מונח עד …

הלכה יב האומר לבניו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזה הוא שטרותיו כולן פרועין, נמצא …

• בבא בתרא קעג ע"א · יט מתני׳ האומר לבנו: ״שטר בין שטרותי פרוע, ואיני יודע אי זהו״ – …
• בבא בתרא קעג ע"א · כ גמ׳ אמר רבא: ״שטר לך בידי, פרוע״ – הגדול פרוע והקטן אינו …

הלכה א מלוה שמת, ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו; ואמר "פרעתי לאביך", והיורש אומר …

• שבועות מה ע"א · ז כשם שאמרו: הפוגמת כתובתה – לא תפרע אלא בשבועה; ועד אחד מעידה …
• שבועות מה ע"א · ח ״שבועה שלא פקדנו אבא, ולא אמר לנו אבא, שלא מצינו בין שטרותיו …

הלכה ב מת הלוה אחר שמת המלוה, ובא היורש להפרע מן היורש – לא יפרע אלא …

• כתובות פח ע"א · ד מנכסים משועבדים. תנן התם: וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה.
• גיטין לד ע"ב · ט גמ׳ מאי איריא אלמנה, אפילו כולי עלמא נמי; דהא קיימא לן – …
• שבועות מה ע"א · ז כשם שאמרו: הפוגמת כתובתה – לא תפרע אלא בשבועה; ועד אחד מעידה …
• שבועות מה ע"א · ח ״שבועה שלא פקדנו אבא, ולא אמר לנו אבא, שלא מצינו בין שטרותיו …
• שבועות מז ע"א · ו אמר רב פפא: רבותינו שבבבל – רב ושמואל, רבותינו שבארץ ישראל – …
• שבועות מח ע"א · ו כשם שאמרו הפוגמת כתובתה [וכו׳], וכן היתומין לא יפרעו. ממאן? אילימא מלוה …
• שבועות מח ע"א · ז רב ושמואל דאמרי תרוייהו: לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה; אבל …

הלכה ג מת הלוה תחלה ואחר כך מת המלוה אין יורשי מלוה נוטלין מיורשי לוה כלום …

• שבועות מז ע"א · ז ורב ושמואל דאמרי תרוייהו: לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה; אבל …
• שבועות מח ע"א · ז רב ושמואל דאמרי תרוייהו: לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה; אבל …
• שבועות מח ע"ב · ה ההוא דשכיב, ושבק ערבא. סבר רב פפא למימר: הא נמי – דלא …
• שבועות מח ע"ב · ו ההוא דשכיב, ושבק אחא. סבר רמי בר חמא למימר: הא נמי – …
• שבועות מח ע"ב · ז אמר רב חמא: השתא דלא איתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי …
• שבועות מח ע"ב · ח אמר רב פפא: האי שטרא דיתמי – לא מקרע קרעינן ליה, ולא …

הלכה ד אפילו היה שם ערב ומת הלוה תחלה לא יפרעו יורשי המלוה מן הערב, שאם …

• שבועות מח ע"ב · ה ההוא דשכיב, ושבק ערבא. סבר רב פפא למימר: הא נמי – דלא …
• שבועות מח ע"ב · ו ההוא דשכיב, ושבק אחא. סבר רמי בר חמא למימר: הא נמי – …
• שבועות מח ע"ב · ז אמר רב חמא: השתא דלא איתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי …
• שבועות מח ע"ב · ח אמר רב פפא: האי שטרא דיתמי – לא מקרע קרעינן ליה, ולא …

הלכה ה אין דנין מדין זה לכל הדומה לו אלא הרי הפוגם את שטרו ומת אע"פ …

• שבועות מח ע"ב · א שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה, והאב אינו גובה אלא בשבועה. …

הלכה ו יורש שבא לגבות מן היורש ואמרו יורשי לוה אמר לנו אבא לא לויתי חוב …

• כתובות פח ע"א · ו אמר רב זריקא אמר רב יהודה, לא שנו אלא שאמרו יתומים: אמר …

הלכה ח יורש קטן שהיה שט"ח לאביו ויצא עליו שובר אחר מיתת אביו אין קורעין את …

• בבא בתרא ז ע"ב · ג ההוא שטרא דיתמי, דנפיק עליה תברא. אמר רב חמא: אגבויי לא מגבינן …
• בבא בתרא ז ע"ב · ה מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: בהא נמי הלכתא כרב חמא; דאם …

הלכה ט המוציא שטר חוב על חבירו והיה כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל, היה כתוב בארץ …

• כתובות קי ע"ב · כ תנו רבנן: המוציא שטר חוב על חבירו, כתוב בו בבל — מגבהו …
• כתובות קי ע"ב · כב כתוב בו כסף סתם — מה שירצה לוה מגבהו. ואימא נסכא? אמר …

הלכה א המלוה את חבירו סתם הרי כל נכסיו אחראין וערבאין לחוב זה, לפיכך כשיבא לגבות …

• כתובות צה ע"א · יב תנן התם: אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו …
• גיטין מח ע"ב · ז אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית.
• בבא בתרא קנז ע"א · ח אמר ליה רבא: מיניה קאמר?! מיניה – אפילו מגלימא דעל כתפיה! כי …
• בבא בתרא קנז ע"ב · ח אם תמצא לומר: ״דאיקני״ – קנה ומכר, ״דאיקני״ – קנה והוריש, לא …
• בבא בתרא קסט ע"ב · ח אמר רפרם, זאת אומרת: אחריות – טעות סופר הוא; טעמא דכתב ליה …

הלכה ב אין כל הדברים אמורין אלא בקרקע אבל המטלטלין אין עליהן אחריות אפילו מטלטלין שהיו …

• בבא בתרא מד ע"ב · א בסתמא דלא משתעבדא ליה, מאי טעמא? מטלטלי נינהו, ומטלטלי לבעל חוב לא …
• בבא בתרא מד ע"ב · ד וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי! דאמר רבה: אי אקני ליה …
• בבא בתרא מד ע"ב · ו וליחוש דילמא ״דאיקני״ הוא! שמעת מינה: ״דאיקני״; קנה ומכר, קנה והוריש – …

הלכה ג עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה והוא שיכתוב להן מכאן תגבו ושטפו …

• גיטין מא ע"א · י תניא נמי הכי: העושה שדהו אפותיקי לאחר, ושטפה נהר – גובה משאר …
• גיטין מא ע"א · יא תניא אידך: העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה – גובין משאר …
• בבא מציעא יג ע"ב · ג ורבי יוחנן אמר: מחלוקת כשחייב מודה, דרבי מאיר סבר: שטר שאין בו …
• בבא מציעא יד ע"א · ה אמר שמואל: מאי טעמייהו דרבנן? סברי אחריות טעות סופר הוא.
• בבא מציעא טו ע"ב · טז אחריות טעות סופר הוא, בין בשטרי הלואה, בין בשטרי מקח וממכר.

הלכה ד עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה ומכרה ה"ז מכורה וכשיבא ב"ח לגבות …

• בבא קמא ח ע"ב · יב אמר ליה רבא: מה מכר ראשון לשני – כל זכות שתבא לידו; …

הלכה ה עשה עבדו אפותיקי ומכרו הרי בעל חוב גובה ממנו מפני שיש לו קול, עשה …

• בבא קמא יא ע"ב · יג הכא במאי עסקינן – שעשאו אפותיקי. כדרבא, דאמר רבא: עשה עבדו אפותיקי, …
• בבא בתרא מד ע"ב · ב אלא אפילו עשאו אפותיקי – נמי לא. מאי טעמא? כדרבא – דאמר …

הלכה ו עבד שעשאהו רבו אפותיקי ושחררו אע"פ שכתב לו לא יהיה לך פרעון אלא מזה …

• יבמות מו ע"א · ב כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ ושחרור — מפקיעין מידי שעבוד.
• כתובות נט ע"ב · ד אלא, אמר רב אשי: קונמות קא אמרת? שאני קונמות, דקדושת הגוף נינהו, …
• נדרים פו ע"ב · ב דאמר רבא: הקדש, חמץ ושחרור — מפקיעין מידי שעבוד.
• גיטין מ ע"ב · ט מתני׳ עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים, ושיחררו – שורת הדין אין העבד …
• גיטין מ ע"ב · יא כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ ושחרור – מפקיעין מידי שיעבוד; אלא מפני …
• בבא קמא צ ע"א · א הקדש, חמץ ושחרור – מפקיעים מידי שיעבוד.

הלכה ז המקדיש נכסיו אין בעל חוב יכול לטרוף מן ההקדש שההקדש מפקיע השיעבוד וכשפודין הקרקע …

• יבמות מו ע"א · ב כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ ושחרור — מפקיעין מידי שעבוד.
• כתובות נט ע"ב · ד אלא, אמר רב אשי: קונמות קא אמרת? שאני קונמות, דקדושת הגוף נינהו, …
• נדרים פו ע"ב · ב דאמר רבא: הקדש, חמץ ושחרור — מפקיעין מידי שעבוד.
• גיטין מ ע"ב · יא כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ ושחרור – מפקיעין מידי שיעבוד; אלא מפני …
• בבא קמא צ ע"א · א הקדש, חמץ ושחרור – מפקיעים מידי שיעבוד.

הלכה ט ראובן שהיה חייב לשמעון מאתים והיו לו שתי שדות ומכר אחת מהן ללוי במנה …

• כתובות צא ע"ב · ג ההוא גברא דהוו מסקי ביה אלפא זוזי, הוו ליה תרי אפדני, זבנינהו …
• כתובות צא ע"ב · ח רבינא אמר: באלפא. רב עוירא אמר: בחמש מאה. והלכתא: בחמש מאה.

הלכה י מת ראובן והניח שדה אחת שוה מאה ובא שמעון וטרפה ונתנו לו היתומים מאה …

• כתובות צא ע"ב · ט ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי. הוו ליה תרי קטיני דארעא, …
• כתובות צא ע"ב · טו ולא אמרן דלא אמרו ליה: ״הני חמשין זוזי דמי דארעא קטינא״, אבל …

הלכה א כשיורדין בית דין לנכסי הלוה לגבות מהן לא יגבו לבעל חוב אלא מן הבינונית …

• גיטין מח ע"ב · ו הניזקין שמין להן בעידית, ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית. רבי מאיר …
• גיטין מח ע"ב · ח אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית.
• גיטין נ ע"ב · א יתומין שאמרו – גדולים, ואין צריך לומר קטנים; בין לשבועה בין לזיבורית.
• בבא קמא ז ע"א · א ובעל חוב בבינונית!
• בבא קמא ז ע"ב · יד בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא – מרבי אבא: כשהן שמין …
• בבא קמא ח ע"א · ט רבינא אמר: בדעולא פליגי – דאמר עולא: דבר תורה – בעל חוב …
• בבא מציעא עז ע"ב · ט אמר מר: מהיכן מגביהו? מן העידית. קא סלקא דעתך מעידית דנכסיו. ולא …
• בבא בתרא קעה ע"ב · יא וכי תימא איפוך דרבה לעולא ודעולא לרבה, והא אמר עולא: דבר תורה, …
• בבא בתרא קעה ע"ב · טו מיתיבי: החופר בור ברשות הרבים, ונפל עליו שור והרגו – פטור. ולא …
• שבועות מב ע"ב · ח הא קמשמע לן – כדאביי קשישא; דתני אביי קשישא: יתומין שאמרו – …
• ערכין כב ע"א · יד תא שמע: ״אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית״. במאי עסקינן? אילימא …

הלכה ב אין נפרעים מנכסים משועבדין במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו היו בני חורין זיבורית …

• כתובות צה ע"א · יב תנן התם: אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו …
• כתובות צה ע"ב · ג והלכתא: אישתדוף בני חרי — טרפא ממשעבדי.
• גיטין מח ע"ב · ז אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית.
• גיטין נ ע"ב · ו ואף על גב דקמא בינונית ובתרא זיבורית – מזיבורית גבי, מבינונית לא …
• בבא קמא ח ע"ב · יב אמר ליה רבא: מה מכר ראשון לשני – כל זכות שתבא לידו; …

הלכה ג ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת מהן ללוי ובא ב"ח …

• כתובות צב ע"א · ח אמר רבה: ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, וחזר שמעון ומכר שדה אחת …
• בבא קמא ח ע"ב · יד אמר רבא: ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, והלך שמעון ומכר שדה אחת …
• בבא קמא ח ע"ב · טז ואפילו זבן בינונית נמי, לא אמרן אלא דלא שייר בינונית דכוותיה, דלא …

הלכה ד כבר ביארנו שהנזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית, היו לו …

• גיטין מח ע"ב · ו הניזקין שמין להן בעידית, ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית. רבי מאיר …
• בבא קמא ז ע"ב · ט אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא: אי איכא לדמויי – לכתובת …
• בבא קמא ז ע"ב · כ היו לו עידית ובינונית וזיבורית; נזקין – בעידית, ובעל חוב – בבינונית, …
• בבא קמא ח ע"א · א עידית וזיבורית – נזקין בעידית, ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית.

הלכה ה מכרן לשלשה בני אדם בבת אחת הרי כולן נכנסו תחת הבעלים והניזקין טורפין מן …

• בבא קמא ח ע"א · יב בזה אחר זה – כולן גובין מן האחרון. אין לו – גובה …

הלכה ו מכרן לאחד זו אחר זו הרי הלוקח נכנס תחת הבעלים, בד"א שלקח עידית באחרונה …

• גיטין עז ע"ב · א אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו – שומעין לו.
• בבא קמא ח ע"א · יא תנו רבנן: מכר לאחד או לשלשה בני אדם כאחד – כולן נכנסו …
• בבא קמא ח ע"א · יח הכא במאי עסקינן – כגון שלקח עידית באחרונה. וכן אמר רב ששת: …
• בבא קמא ח ע"ב · ד אלא משום דאמר להו: טעמא מאי אמור רבנן אין נפרעין מנכסין משועבדים …
• בבא קמא ח ע"ב · יג לוקח שני נמי, מצי אמר להו: גבי בינונית וזיבורית. דכי זבין לוקח …
• בבא בתרא מט ע"ב · א נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר, אדם מתנה עליה שלא יירשנה. וכדרבא …

הלכה ז מכרן לאחד זו אחר זו ומכר לו עידית באחרונה וחזר הלוקח ומכר זיבורית ובינונית …

• בבא קמא ז ע"ב · יט איתיביה: אין לו אלא עידית – כולם גובין מן העידית. בינונית – …
• בבא קמא ח ע"ב · ח פשיטא, מכר לוקח בינונית וזיבורית, ושייר עידית לפניו – ליתו כולהו וליגבו …

הלכה ח מי שלוה מאחד ואחר כך מכר הלוה נכסיו לשנים וכתב בעל חוב ללוקח שני …

• כתובות צה ע"א · ג מתני׳ מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו, וכתבה ראשונה ללוקח …
• כתובות צה ע"א · טז אמר רבא: שתי תשובות בדבר, חדא: ד״איבדה״ לגמרי משמע. ועוד, תניא: לוה …
• כתובות צה ע"א · יז התם איהו דאפסיד נפשיה בידים.
• כתובות צה ע"ב · יב וכן בעל חוב. תנא: וכן בעל חוב ושני לקוחות.

הלכה א מי שיש לו חובות הרבה כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלוה עצמו …

• בבא קמא לד ע"א · א ואפילו הזיק עד שלא חב – בעל חוב קדים! שמע מינה, בעל …

הלכה ב לוה וכתב לו שאני עתיד לקנות משועבד לך ואחר כך קנה שדה וחזר ולוה …

• כתובות פד ע"ב · יב יימר בר חשו הוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא, שכיב ושבק ארבא. …
• בבא מציעא י ע"א · ו מאי טעמא – הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, והתופס לבעל …

הלכה ג שטרות שזמן כולן יום אחד או שעה אחת במקום שכותבין שעות כל שקדם מהן …

• כתובות צד ע"א · יג אתמר: שני שטרות היוצאים ביום אחד, רב אמר: חולקין, ושמואל אמר: שודא …
• בבא בתרא לה ע"א · א דרב אמר: יחלוקו, ושמואל אמר: שודא דדייני? התם, ליכא למיקם עלה דמילתא; …

הלכה ד באו כולן ביחד לגבות, וכן בעלי חובות שכל אחד מהן קודם לזמן חבירו שבאו …

• כתובות צג ע"א · ג מתני׳ מי שהיה נשוי שלש נשים, ומת, כתובתה של זו מנה, ושל …
• כתובות צג ע"א · טז תניא: זו משנת רבי נתן. רבי אומר: אין אני רואה דבריו של …
• בבא בתרא קנז ע"ב · ט אמר רב נחמן: הא מילתא איבעיא לן, ושלחו מתם: ראשון קנה. רב …

הלכה ה ראובן ושמעון לכל אחד משניהם שטר חוב על לוי ראובן שטרו בה' בניסן ושמעון …

• כתובות צד ע"ב · יא הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף. חד הוה כתוב בחמשא בניסן, …

הלכה א בעל חוב גובה את השבח שהשביח הלוקח בין שהשביחו מחמת הוצאה בין ששבחו נכסים …

• כתובות צג ע"א · ג מתני׳ מי שהיה נשוי שלש נשים, ומת, כתובתה של זו מנה, ושל …
• כתובות צג ע"א · טז תניא: זו משנת רבי נתן. רבי אומר: אין אני רואה דבריו של …
• גיטין מח ע"ב · ט אין מוציאין לאכילת פירות, ולשבח קרקעות,
• גיטין מח ע"ב · י ולמזון האשה והבנות – מנכסים משועבדין, מפני תיקון העולם.
• גיטין נ ע"ב · טו רבי חנינא אמר: לפי שאין קצובין.
• בבא קמא צה ע"א · יד ואלו הן: פירות, ושבח פירות, והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו, …
• בבא קמא צה ע"ב · טו אמר ליה רבינא לרב אשי, מי אמר שמואל: בעל חוב ללוקח יהיב …
• בבא מציעא יד ע"ב · ו איתיביה רבא לרב נחמן: אין מוציאין לאכילת פירות, ולשבח קרקעות, ולמזון האשה …
• בבא מציעא יד ע"ב · ט אי בבעל חוב, אימא רישא: אין מוציאין לאכילת פירות, ואי בבעל חוב, …
• בבא מציעא טו ע"א · יט אמר רב נחמן: הא מתניתא מסייע ליה למר שמואל, והונא חברין מוקים …
• בבא מציעא טו ע"ב · טו אמר רבא, הלכתא: יש לו מעות ויש לו שבח, ואף על פי …
• בבא בתרא קנז ע"ב · ט אמר רב נחמן: הא מילתא איבעיא לן, ושלחו מתם: ראשון קנה. רב …
• בבא בתרא קנז ע"ב · י מיתיבי: לשבח קרקעות כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה, ובא בעל חוב …
• בבא בתרא קנז ע"ב · יא מאי ״גובה״ נמי דקתני – חצי שבח.

הלכה ג מתנה ששבחה מחמת הוצאה אין בעל חוב גובה משבחה כלום אלא רואין כמה היתה …

• בבא מציעא טו ע"א · יז אמר ליה רב חייא בר אבין לרבא: אלא מעתה מתנה דלא כתיב …

הלכה ה ב"ח שטרף בחובו מיד הלוקח מה שראוי לו מן הקרן וחצי השבח רואין הנשאר …

• בבא מציעא טו ע"ב · ד הניחא למאן דאמר: אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסליק ליה …
• בבא מציעא טו ע"ב · ה הכא במאי עסקינן – כגון שעשאו אפותיקי. דאמר ליה: לא יהא לך …
• בבא מציעא קי ע"ב · ו ובעל חוב וכתובת אשה ליתומים, ובעל חוב ללקוחות.

הלכה ו היתה השדה אפותיקי בעל חוב נוטל את כולה ורואין חצי השבח הנשאר ללוקח אם …

• בבא מציעא טו ע"ב · ד הניחא למאן דאמר: אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסליק ליה …
• בבא מציעא טו ע"ב · ה הכא במאי עסקינן – כגון שעשאו אפותיקי. דאמר ליה: לא יהא לך …

הלכה ז בע"ח שבא לטרוף מן היתומין יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר שמא אביכם …

• בבא קמא צה ע"ב · יד ובעל חוב ללוקח, ובעל חוב ליתומים.
• בבא קמא צו ע"א · ב אמר ליה, הניחא למאן דאמר: אי אית ליה זוזי ללוקח – לא …
• בבא קמא צו ע"א · ג אמר ליה: הכא במאי עסקינן – כגון דשויה ניהליה אפותיקי, דאמר ליה: …
• בבא מציעא קי ע"ב · א סבר רבי חנינא למימר: ארעא בחזקת יתמי קיימא, ועל בעל חוב להביא …
• בבא מציעא קי ע"ב · ה ולא היא, בדמי מסלקינן להו, מדרב נחמן. דאמר רב נחמן אמר שמואל: …
• בבא מציעא קי ע"ב · ו ובעל חוב וכתובת אשה ליתומים, ובעל חוב ללקוחות.

הלכה ב טען ואמר שטר זה שנתקיים בפניהם מזוייף הוא אני אביא ראיה ואבטלנו והעד במקום …

• בבא קמא קיב ע"ב · ט אמר רבא, הלכתא: מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין, ואפילו עומד …

הלכה ג קבעו לו זמן להביא ראיה ולבטל השטר והגיע הזמן ולא בא ממתינין לו שני …

• בבא קמא קיב ע"ב · ט אמר רבא, הלכתא: מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין, ואפילו עומד …
• בבא קמא קיב ע"ב · י אי לא אתא – כתבינן פתיחא עלויה תשעין יומין. תלתין קמאי לא …

הלכה ד אין כותבין אדרכתא עד ששולחין ומודיעין לו, והוא שיהיה קרוב בבית דין מהלך שני …

• בבא קמא קיב ע"ב · יא לא אתא – כתבינן אדרכתא אניכסיה. והני מילי דאמר ״אתינא״, אבל אמר …
• בבא קמא קיב ע"ב · יב והני מילי במלוה, אבל בפקדון – לאלתר כתבינן.
• בבא קמא קיב ע"ב · טו וכי כתבינן אדרכתא – מודעינן ליה. והני מילי דמיקרב, אבל מרחק – …
• בבא קמא קיב ע"ב · יז ולא היא; התם – איניש אלימא הוה, אי הויא מטיא אדרכתא לידיה …

הלכה ה זה שאמרנו שאם לא בא בסוף התשעים כותבין אדרכתא על הקרקעות, אבל על המטלטלין …

• בבא קמא קיב ע"ב · יד ואי אית ליה מקרקעי למלוה – כתבינן. ולא היא; אדרכתא אמטלטלי לא …

הלכה י ואח"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום כתקנת הגאונים אם היה הלוה עמנו במדינה, …

• כתובות פז ע"א · יד מנכסים משועבדים כיצד? מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות — לא …

הלכה יב ומאימתי אוכל הטורף פירות שדה זו משיפסקו ימי ההכרזה.

• כתובות קד ע"ב · יד אמרה ליה: תיזיל אדרכתא, אישקול מיומא דשלימי יומי אכרזתא עד השתא. אמר …
• בבא מציעא לה ע"ב · ד רבא אמר: מכי שלימו ימי אכרזתא.

הלכה יג כל אדרכתא שאין כתוב בה קרענוהו לשטר ההלואה אינה אדרכתא, וכל טירפא שאין כתוב …

• בבא בתרא קסט ע"א · ה וכי תימא דלא קרעניה, והא אמר רב נחמן: כל טירפא דלא כתיב …

הלכה יד שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים או אחד אומר במאתים ושנים …

• בבא בתרא קז ע"א · ז תנו רבנן: שלשה שירדו לשום – אחד אומר במנה, ושנים אומרים במאתים; …
• בבא בתרא קז ע"א · ח אחד אומר במנה, ואחד אומר בעשרים, ואחד אומר בשלשים – נדון במנה. …
• תמורה כז ע"ב · יא איני? והאמר רב ספרא: היכא אמרינן מאה כתרי ותרי כמאה? לענין עדות, …

הלכה טז בית דין ששמו לבעל חוב בין בנכסי לוה בין במשועבדין שביד הלוקח ולאחר זמן …

• בבא מציעא טז ע"ב · יא אמר רבא: והני לאו בני פרעון נינהו? והא אמרי נהרדעי: שומא הדר …
• בבא מציעא טז ע"ב · יג דמדינא ארעא לא בעיא למיהדר, ומשום ״ועשית הישר והטוב בעיני ה׳״ הוא …
• בבא מציעא לה ע"א · יב אמרי נהרדעי: שומא הדר עד תריסר ירחי שתא. ואמר אמימר: אנא מנהרדעא …

הלכה יז קרקע ששמו אותה לבעל חוב ואח"כ שמוה בית דין לבעל חוב של זה המלוה …

• בבא מציעא לה ע"א · יג פשיטא: שמו ליה לבעל חוב, ואזל איהו ושמה לבעל חוב דידיה, אמרינן …
• בבא מציעא לה ע"א · יד שמו לה לאשה ואינסיבא, או שמו מינה דאשה ואינסיבא ומתה בעל בנכסי …
• בבא מציעא לה ע"ב · א אגביה איהו בחובו, פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר: הדרה, וחד …

הלכה א שטרי חוב המוקדמים פסולין שהרי טורף בהן לקוחות שלא כדין ולפיכך קנסו אותו חכמים …

• ראש השנה ב ע"א · ו דתנן: שטרי חוב המוקדמין — פסולין, והמאוחרין — כשרין.
• בבא מציעא יז ע"א · טו אימת? אילימא למחר וליומא חרא, מאי אריא שכבר נמחל שעבודו? תיפוק ליה …
• בבא מציעא עב ע"א · ז תנן התם: שטרי חוב המוקדמין – פסולין, והמאוחרין – כשרין. מוקדמין אמאי …
• בבא מציעא עב ע"א · ח אמר רבי שמעון בן לקיש: במחלוקת שנויה, ורבי מאיר היא. ורבי יוחנן …
• בבא בתרא קנז ע"ב · ב אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא, תא שמע: שטרי חוב המוקדמין …
• בבא בתרא קעא ע"ב · יא תנן התם: שטרי חוב המוקדמין – פסולין, והמאוחרין – כשרין.
• סנהדרין לב ע"א · יג וליטעמיך, תיקשי לך מתניתין: שטרי חוב המוקדמין פסולים, והמאוחרים כשרין. ואי סלקא …

הלכה ב שטרי חוב המאוחרין כשרין שהרי הורע כחו של בעל השטר שאינו טורף אלא מזמן …

• ראש השנה ב ע"א · ו דתנן: שטרי חוב המוקדמין — פסולין, והמאוחרין — כשרין.
• בבא בתרא קנז ע"ב · ב אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא, תא שמע: שטרי חוב המוקדמין …
• בבא בתרא קעא ע"ב · יא תנן התם: שטרי חוב המוקדמין – פסולין, והמאוחרין – כשרין.
• סנהדרין לב ע"א · יג וליטעמיך, תיקשי לך מתניתין: שטרי חוב המוקדמין פסולים, והמאוחרים כשרין. ואי סלקא …

הלכה ג שטר שכתבוהו ביום ונחתם בלילה הסמוך לו פסול מפני שהוא מוקדם, ואם היו עסוקים …

• גיטין יח ע"א · יד לימא כשמואל סבירא ליה? עסוקין באותו ענין הוו. דתניא, אמר רבי אלעזר …

הלכה ד שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר, ואין חוששין שמא …

• בבא בתרא קעא ע"א · ח תנו רבנן: שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי – שטר מאוחר …

הלכה ה כותבין שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו ואין כותבין למלוה עד שיהיה לוה עמו, …

• בבא מציעא יב ע"ב · כב אלא הא דתנן: כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו. …
• בבא בתרא קסז ע"ב · א כותבין שטר ללוה – אף על פי שאין מלוה עמו, ואין כותבין …

הלכה ו עדים שקנו מיד הלוה או המוכר וכיוצא בהן ונתאחרה כתיבת השטר זמן מרובה אם …

• יבמות קטז ע"א · ו כדאמר להו רב לספרי, וכן אמר להו רב הונא לספרי: כי איתנכו …
• גיטין פ ע"א · יח אלא לאו סופר – כדאמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב …
• בבא בתרא קעב ע"א · ב אמר להו רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרי אקניאתא: כי כתביתו …
• בבא בתרא קעב ע"א · ג אמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה: כי קיימיתו …

הלכה ז שטרי מקח וממכר שלא נכתבו בזמנן אפילו המאוחרין פסולין שהרי אפשר לטרוף בהן שלא …

• בבא בתרא קעא ע"ב · יב אמר רב המנונא: לא שנו אלא שטרי הלואה, אבל שטרי מקח וממכר …
• בבא בתרא קעא ע"ב · טז אמר ליה רב אשי לרב כהנא: והאידנא – דלא קא עבדינן הכי? …

הלכה ח מי שמכר שדהו באונס ומסר מודעא, או שקדם ומכר או נתן לאחר קודם שימכור …

• בבא מציעא עב ע"א · יא זביני ודאי לא הוו זביני. זוזי כמלוה בשטר דמו וגובה מנכסים משועבדים, …
• בבא מציעא עב ע"ב · ב אמר ליה רבא: מי דמי? התם ניתן להכתב. הכא לא ניתן להכתב.

הלכה י לפיכך אין כותבין שני שטרות מכר על שדה אחת שמא יעשה הלוקח קנוניא עם …

• בבא בתרא קסח ע"ב · י תנו רבנן: הרי שבא ואמר ״אבד שטר חובי״, אף על פי שאמרו …
• בבא בתרא קסט ע"א · ג אמר רב ספרא: לפי שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת; דלמא …
• בבא בתרא קסט ע"ב · ז אמר מר: חוץ מן האחריות שבו. היכי כתבינן? אמר רב נחמן, דכתבי …
• בבא בתרא קעא ע"א · א בשלמא בי דינא – אלימי לאפקועי ממונא. אלא עדים שעשו שליחותן – …

הלכה יא בשטרי החובות אינו כן אע"פ שעדיו קיימין וקנו מידו וחזר בשעתו ואמר שטר שכתבתם …

• בבא בתרא קסח ע"ב · י תנו רבנן: הרי שבא ואמר ״אבד שטר חובי״, אף על פי שאמרו …

הלכה יב מי שבלה שטר חובו והרי הוא הולך להמחק מעמיד עליו עדים ובא לב"ד והם …

• בבא בתרא קסח ע"א · יז מתני׳ מי שנמחק שטר חובו – מעמיד עליו עדים, ובא לפני בית …

הלכה יג כיצד מקיימין שטר זה כותבין שטר אחר ואומרים אנו בית דין פלוני ופלוני ופלוני …

• בבא בתרא קסח ע"ב · ב גמ׳ תנו רבנן: איזהו קיומו? ״במותב תלתא הוינא אנו פלוני ופלוני ופלוני, …

הלכה יד שטר חוב שנתקרע כשר, נמחק או נתטשטש אם רשומו ניכר כשר, נקרע קרע ב"ד …

• בבא בתרא קסח ע"ב · ג נקרע – פסול, נתקרע – כשר. נמחק או נטשטש – אם רישומו …
• בבא בתרא קסח ע"ב · ד היכי דמי נקרע, היכי דמי נתקרע? אמר רב יהודה: נקרע – קרע …
• בבא בתרא קסח ע"ב · ה היכי דמי קרע של בית דין? אמר רב יהודה: מקום עדים ומקום …

הלכה טו מי שפרע מקצת חובו אם רצה מחליף וכותבין לו ב"ד שטר אחר בשאר החוב …

• כתובות טז ע"ב · ה וליחוש דלמא מפקא עדים בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא לכתובתה בהאי …
• כתובות נו ע"א · יא רבי יהודה אומר: רצה, כותב לבתולה וכו׳. וסבר רבי יהודה דכותבין שובר? …
• בבא בתרא קע ע"ב · ג גמ׳ אמר רב הונא אמר רב: אין הלכה לא כרבי יהודה ולא …

הלכה טז הבא לפרוע חובו ואמר המלוה אבד לי השטר ה"ז יכתוב לו שובר ויפרע כל …

• כתובות טז ע"ב · ה וליחוש דלמא מפקא עדים בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא לכתובתה בהאי …
• בבא בתרא קעא ע"ב · ה ולא היא, אפילו אכוליה כתבינן.
• בבא בתרא קעא ע"ב · ו כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא. …

הלכה יז מי שהוציא שטר חוב במנה ואמר עשו לי ממנו שנים בחמשים חמשים אין עושין …

• בבא בתרא קעב ע"א · ד אמר רבא: האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי, ואמר: שויה ניהלי …
• בבא בתרא קעב ע"א · ו ואמר רבא: האי מאן דנקיט תרי שטרי בני חמשין חמשין, ואמר: שוינהו …
• בבא בתרא קעב ע"א · ח אמר רב אשי: האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי, ואמר: שוונהי …

הלכה יח הוציא שטר חוב במאה ואמר קרעוהו וכתבו לי שטר אחר בחמשים אין שומעין לו …

• בבא בתרא קעב ע"א · ד אמר רבא: האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי, ואמר: שויה ניהלי …
• בבא בתרא קעב ע"א · ו ואמר רבא: האי מאן דנקיט תרי שטרי בני חמשין חמשין, ואמר: שוינהו …
• בבא בתרא קעב ע"א · ח אמר רב אשי: האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי, ואמר: שוונהי …

הלכה א כבר ביארנו ששטר חוב שיש בו קנין כותבין אותו ללוה אע"פ שאין המלוה עמו, …

• כתובות קב ע"ב · ח תא שמע: אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם. הא מדעת …
• קידושין ט ע"ב · ה מיתיבי: אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהן. מאי לאו שטרי …
• קידושין כז ע"א · ג ורב חייא בר אבין אמר רב הונא: שלשה שטרות הן. תרי – …
• בבא מציעא יב ע"ב · כב אלא הא דתנן: כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו. …
• בבא מציעא יג ע"א · א בשטרי הקנאה, דהא שעביד נפשיה.
• בבא בתרא קסז ע"א · ח מתני׳ כותבין גט לאיש – אף על פי שאין אשתו עמו, והשובר …
• בבא בתרא קסז ע"ב · א כותבין שטר ללוה – אף על פי שאין מלוה עמו, ואין כותבין …
• בבא בתרא קסז ע"ב · ב כותבין שטר למוכר – אף על פי שאין לוקח עמו, ואין כותבין …
• בבא בתרא קסז ע"ב · ג אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם, והחתן נותן שכר.
• בבא בתרא קסז ע"ב · ד אין כותבין שטר אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכר.
• בבא בתרא קסז ע"ב · ה אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין – אלא מדעת שניהם, …
• בבא בתרא קסח ע"א · ו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח וכו׳. פשיטא! לא צריכא, …
• בבא בתרא קסח ע"א · ט אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם וכו׳. מאי ״שטרי בירורין״? הכא …
• בבא בתרא קעג ע"א · יז אביי אמר, הכי קאמר: נמצא ללוה בין שטרותיו ״שטרו של יוסף בן …
• בבא בתרא קעג ע"א · יח כיצד יעשו? ישלשו כו׳. תנא: אם היו שניהם כהנים, יכתבו דורות.

הלכה ב ומי נותן שכר הסופר, בשטרי הלואה הלוה נותן שכר, ובשטרי מקח וממכר הלוקח נותן …

• בבא בתרא קסז ע"א · ח מתני׳ כותבין גט לאיש – אף על פי שאין אשתו עמו, והשובר …
• בבא בתרא קסז ע"ב · א כותבין שטר ללוה – אף על פי שאין מלוה עמו, ואין כותבין …
• בבא בתרא קסז ע"ב · ב כותבין שטר למוכר – אף על פי שאין לוקח עמו, ואין כותבין …
• בבא בתרא קסז ע"ב · ג אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם, והחתן נותן שכר.
• בבא בתרא קסז ע"ב · ד אין כותבין שטר אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכר.
• בבא בתרא קסז ע"ב · ה אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין – אלא מדעת שניהם, …
• בבא בתרא קסח ע"א · ד והבעל נותן שכר וכו׳. מאי טעמא? דאמר קרא: ״וכתב״ ״ונתן״. והאידנא דלא …

הלכה ג אחד השטרות הנכתבין לאחד שלא בפני חבירו ואחד השטרות שאין כותבין אותן אלא מדעת …

• בבא בתרא קסז ע"ב · י אמר להו אביי, הכי אמר רב: שם האיש בגט – והוא הדין …

הלכה ד כל מי שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו שמא שם אחר יש …

• בבא בתרא קסז ע"ב · יג אמר להו רב הונא בר חיננא, הכי אמר רב: כל שהוחזק שמו …
• בבא בתרא קסז ע"ב · יד לא איתחזק, מאי? אמר אביי: דקרו ליה ועני. רב זביד אמר: רמאה …

הלכה ה כל שטר שיצא לפנינו ויטעון הלוה ויאמר איני חייב כלום שמא רמאי אחר העלה …

• כתובות יט ע"א · א חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה בגדול. אלא …
• בבא בתרא קנה ע"א · ב אמר ליה: מודינא לך בערער דבני משפחה, דלאו ערער הוא. מאי קאמרי? …
• סנהדרין כט ע"ב · יט דאמר ריש לקיש: חזקה אין העדים חותמין על השטר, אלא אם כן …

הלכה ו עדים שאין יודעין לחתום וקרעו להן נייר חלק וחתמו על הרשום מכין אותן מכת …

• כתובות קט ע"א · יד גמ׳ אמר אביי: לא שנו אלא עד, אבל דיין — לא איבד …
• גיטין ט ע"ב · ד אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים – בגיטי נשים, אבל …
• גיטין יט ע"א · טז רב פפא אמר: ברוק. וכן אורי ליה רב פפא לפפא תוראה: ברוק. …
• גיטין יט ע"א · יז דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות, ונגדיה רב כהנא.

הלכה ז ראש ב"ד שהיה יודע ענין השטר וקרא השט' לפניו הסופר שלו הואיל והוא מאמין …

• גיטין יט ע"ב · ה אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ורב גמדא משמיה דרבא אמר: …
• גיטין יט ע"ב · ז רב יהודה מיצטער קרי וחתים. אמר ליה עולא: לא צריכת, דהא רבי …

הלכה ח שנים שהיו בעיר שם כל אחד מהן יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר …

• יבמות קטו ע"ב · יא אמר רבא: מנא אמינא לה — דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתיב …
• גיטין כד ע"ב · יא אמר רבא: זאת אומרת, שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת – …
• גיטין כד ע"ב · יב אמר ליה אביי: אלא מעתה, רישא דקתני: שמי כשמך – פסול לגרש …
• בבא מציעא כ ע"ב · כב תא שמע: נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע …
• בבא בתרא קעב ע"א · יא שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד ״יוסף בן שמעון״ ושם אחר ״יוסף …
• בבא בתרא קעב ע"א · יב נמצא לאחד בין שטרותיו ״שטרו של יוסף בן שמעון פרוע״ – שטרות …

הלכה ט הוציא עליו שטר שכתוב בו אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה אע"פ שאין …

• בבא בתרא קעב ע"ב · ד אלמא ״היום״ – ההוא יומא דנפיק ביה משמע; הכא נמי, ממך – …
• בבא בתרא קעב ע"ב · ז דתנן: שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר …

הלכה י שנים שהוציאו כל אחד משניהם שטר חוב על חבירו אין האחרון יכול לומר לראשון …

• כתובות קי ע"א · ד מתני׳ שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה, אדמון אומר: אילו הייתי …
• כתובות קי ע"א · ו דכולי עלמא עידית ועידית, בינונית ובינונית, זיבורית וזיבורית — ודאי הפוכי מטרתא …
• כתובות קי ע"א · ז כי פליגי, דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית — רב נחמן סבר: …
• כתובות קי ע"א · יג תנן, וחכמים אומרים: זה גובה וזה גובה! תרגמה רב נחמן אליבא דרב …
• כתובות קי ע"א · טז לא צריכא דאתא בההוא יומא דמשלם חמש. מר סבר: עביד איניש דיזיף …
• בבא קמא ז ע"ב · יד בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא – מרבי אבא: כשהן שמין …

הלכה יא הוציא שטר חוב על חבירו והלה מוציא שטר שמכר לו השדה אם היו במקום …

• כתובות קי ע"א · ב גמ׳ מאי טעמא דרבנן? שפיר קאמר אדמון! באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי …
• כתובות קי ע"א · ג כי פליגי, באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי. אדמון סבר: איבעי ליה …

הלכה א המלוה את חבירו ואחר שהלוהו אמר לו אחד אני ערב, או שתבע את הלוה …

• בבא בתרא קעה ע"ב · ד אמר לו: למה? אמר לו: הרי החונק את אחד בשוק, ומצאו חבירו …
• בבא בתרא קעו ע"א · יז אמר רב יהודה אמר שמואל: חנוק, וקנו מידו – משתעבד. מכלל דערב …
• בבא בתרא קעו ע"ב · ב והלכתא: ערב בשעת מתן מעות – לא בעי קנין, אחר מתן מעות …

הלכה ב אמר לו בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב נתשעבד הערב ואינו צריך קנין, וכן …

• בבא בתרא קעג ע"ב · טו אלא אמר רב אשי: בההוא הנאה דקא מהימן ליה – גמר ומשתעבד …
• בבא בתרא קעד ע"ב · יח והלכתא: ערב – בין אית ליה ובין לית ליה, משתעבד; בר מערב …
• בבא בתרא קעו ע"ב · ב והלכתא: ערב בשעת מתן מעות – לא בעי קנין, אחר מתן מעות …
• ערכין כג ע"ב · ד והלכתא בכולהו, אף על גב דלית ליה נמי משתעבד, לבר מערב דכתובה, …

הלכה ג המלוה את חבירו ע"י ערב אע"פ שהערב משתעבד למלוה לא יתבע את הערב תחלה …

• גיטין נ ע"א · ב והילכתא: בכולהו, אף על גב דלית ליה – משתעבד; בר מערב דכתובה, …
• בבא בתרא קעג ע"א · כג מתני׳ המלוה את חבירו על ידי ערב, לא יפרע מן הערב.
• בבא בתרא קעג ע"ב · ח תניא נמי הכי: המלוה את חבירו על ידי ערב – לא יתבע …
• בכורות מח ע"א · ו אמר רבא: מכדי נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה, מי איכא מידי …

הלכה ד התנה המלוה על הערב ואמר לו על מנת שאפרע ממי שאצרה אם יש נכסים …

• גיטין נ ע"א · ב והילכתא: בכולהו, אף על גב דלית ליה – משתעבד; בר מערב דכתובה, …
• בבא בתרא קעג ע"ב · א ואם אמר לו: ״על מנת שאפרע ממי שארצה״ – יפרע מן הערב. …
• בבא בתרא קעג ע"ב · טז ואם אמר ״על מנת שאפרע ממי שארצה״ כו׳. אמר רבה בר בר …
• בבא בתרא קעג ע"ב · יח חסורי מחסרא, והכי קתני: המלוה את חבירו על ידי ערב – לא …

הלכה ה איזהו ערב ואיזהו קבלן אמר לו תן לו ואני נותן לך זהו קבלן שיש …

• בבא בתרא קעד ע"א · ח רבא אמר: כולן לשון ערבות הן, בר מ״תן לו ואני נותן״.

הלכה ו ערב של כתובה אע"פ שקנו מידו פטור מלשלם שהרי מצוה עשה ולא חסר ממון, …

• בבא בתרא קעד ע"ב · יב ומי אמר אביי הכי? והא אמר אביי: איזהו ״רשע ערום״? זה המשיא …
• בבא בתרא קעד ע"ב · יג בנו שאני, וצורבא מרבנן שאני.
• בבא בתרא קעד ע"ב · יד והא ערב הוא, [וקיימא לן] ערב דכתובה לא משתעבד! קבלן הוה.
• בבא בתרא קעד ע"ב · טז איבעית אימא: מיהוי הוה ליה, ואישתדוף. ואיבעית אימא: אבא לגבי בריה – …
• בבא בתרא קעד ע"ב · יח והלכתא: ערב – בין אית ליה ובין לית ליה, משתעבד; בר מערב …
• ערכין כג ע"א · טו ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד!
• ערכין כג ע"ב · א קבלן הוה. הניחא למאן דאמר: קבלן, אף על גב דלית ליה נכסים …
• ערכין כג ע"ב · ב איבעית אימא: רב הונא הוה ליה ואישתדוף, ואיבעית אימא: אבא לגביה בריה …
• ערכין כג ע"ב · ד והלכתא בכולהו, אף על גב דלית ליה נמי משתעבד, לבר מערב דכתובה, …

הלכה א המלוה את חבירו בשטר ואחר שהעידו העדים בשטר בא ערב וערב את הלוה אע"פ …

• כתובות קב ע"א · ו אמר רבא, כתנאי: ערב היוצא אחר חיתום שטרות — גובה מנכסים בני …
• גיטין כא ע"א · ב אלא אמר רבא: מהכא – ערב היוצא לאחר חיתום שטרות, גובה מנכסים …
• בבא בתרא קעה ע"ב · ב ערב היוצא לאחר חיתום שטרות – גובה מנכסים בני חורין.
• בבא בתרא קעו ע"א · ח קשיא דרב אדרב! לא קשיא; הא דכתב ביה ״פלוני ערב״. הא דכתב …

הלכה ג מלוה שבא לתבוע את הלוה ולא מצא לו נכסים אינו יכול לדחותו ולומר לך …

• בבא בתרא קעד ע"א · י ולא היא; לא מיפטר לוה מיניה דמלוה, עד שישא ויתן ביד.

הלכה ו ערב שקידם ונתן לבעל חוב את חובו הרי זה חוזר וגובה מן הלוה כל …

• כתובות קח ע"א · ד אמר רב אושעיא: הא מני? חנן היא, דאמר: איבד את מעותיו.
• בבא בתרא קעד ע"א · יג ההוא ערבא דיתמי, דפרעיה למלוה מקמי דלודעינהו ליתמי;
• בבא בתרא קעד ע"א · טו ורב הונא בריה דרב יהושע אמר: אימר צררי אתפסיה.
• בבא בתרא קעד ע"ב · ב איכא בינייהו כשחייב מודה. אי נמי, דשמתוהו ומת בשמתיה.
• בבא בתרא קעד ע"ב · ג שלחו מתם: שמתוהו ומת בשמתיה, הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע.
• בבא בתרא קעד ע"ב · ז ההוא ערבא דגוי דפרעיה לגוי מקמי דלתבעינהו ליתמי. אמר ליה רב מרדכי …
• בבא בתרא קעד ע"ב · ח אמר ליה: אדרבה! אפילו למאן דאמר לא חיישינן לצררי – הני מילי …

הלכה ז כל ערב שבא ליטול מה שפרע בין שבא להפרע מיורשי לוה בין מלוה עצמו …

• בבא בתרא קעד ע"ב · ד מיתיבי: ערב שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו – אינו גובה. ואם …

הלכה יב האשה שלותה בשטר או ערבה בשטר ונשאת חייבת לשלם אחר שנשאת, ואם היתה מלוה …

• בבא בתרא קלט ע"א · יד לוקח הוי – ומלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות; או דלמא …